חוק זכויות היוצרים מבקש לאזן בין אינטרסים שונים. מחד, יש רצון לאפשר ליוצר ליהנות מפרי עמלו, כך שירצה לייצר גם בעתיד למען החברה כולה. מאידך, יש רצון לאפשר לכך שהקניין הרוחני יהא נגיש לחברה, על מנת שיוכלו להשתמש בדברים הקיימים כדי להמשיך ולחדש. הגנת חוק זכויות היוצרים אינה מוחלטת, ובחוק שהיה תקף טרם שנת 2007 (אז נחקק החוק החדש שאינו רלוונטי למקרה הנידון) נקבעה הגנת תום הלב. לפי הגנה זו, אם הנתבע טוען כי לא ידע לגבי קיומה של זכות היוצרים ביצירה, ולא היה לו יסוד סביר לחשוד בכך, אזי שהתובע לא יזכה לסעד נוסף מעבר לצו מניעה או איסור לגבי ההפרה. הפרשה הנידונה סבה סביב סוגיה זו. 


יש לך שאלות?
פורום קניין רוחני
פורום סימני מסחר | שמות מתחם ומותגים

פורום תביעה אזרחית


11 שנים טרם הליך משפטי זה, התובע צילם את שני בניו, האחד קטין והשני חייל, כשהם מצולמים מכיוון הגב מביטים אל הכותל. מתמונה זו התובע הפיק פוסטר שאותו מכר בחנותו ובאתר האינטרנט שהקים. במהלך שנת 2007 התובע הבחין בקלף הנמכר בירושלים, בו הופיעה תמונה בעלת דמיון רב לתמונה שצילם. לאור כך, התובע הגיש את התביעה כנגד האיש אשר צוין בקלף כבעל הזכויות על התמונה. הנתבע טען כי במסגרת עבודתו נהג לרכוש ציורים מציירים שונים בתמורה לסכום של 100 דולר, וכי כך השיג את התמונה המדוברת (למרות שלא ידע להצביע מאיזה צייר נרכשה התמונה).


האם בית המשפט הכריע כי הייתה הפרת זכויות יוצרים בנסיבות העניין? האם פסק פיצוי לטובת התובע?


בראשית דבריו, בית המשפט ציין ש"ברור כי תמונת-הקלף מבוססת על ציור שנעשה בעקבות הפוסטר. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בתנוחת החייל וגודלו, קפלי המדים, הידיים בכיסים, צורת הנחת הכומתה, מיקום החייל ביחס לאבני הכותל, דרך נשיאת הרובה וכיו"ב. נעיר גם כי הפוסטר ברוחבו כפול מתמונת-הקלף, אך גודל דמויות החיילים כמעט זהה. במילים פשוטות, הציור בתמונת-הקלף מועתק מן הפוסטר". לפיכך, לא הייתה מחלוקת אם הופרו זכויות היוצרים של התובע, ובית המשפט ניגש לבחון את דיני זכויות היוצרים החלים בעניין זה.


בית המשפט ציין כי "מטרת זכויות היוצרים היא להגן על יצירות, תוך איזון בין אינטרסים שונים. מצד אחד רוצים אנו לאפשר ליוצר ליהנות מפרי עמלו כדי שיוכל להמשיך ליצור למען החברה כולה. מן הצד השני, רוצים אנו כי הקניין הרוחני יהיה נגיש לציבור גדול כמידת האפשר שיוכל ליהנות ממנו ולהשתמש בו על מנת להמשיך ליצור". זכות היוצרים, אשר הוגדרה בסעיף 2 לחוק זכויות היוצרים, הוגדרה גם כיצירת אומנותית – כיצירתו האמורה של התובע. בעניין זה, בית המשפט קבע כי "במקרה דנן צייר מאן דהוא ציור בהתאם לפוסטר, ואת הציור הזה הפך הנתבע למעין 'תמונת-קלף' אותה הציג הפיץ ומכר לרבים. מדובר בהעתקה שנעשתה ללא הסכמתו של התובע, ותוך הפצה לצרכיו המסחריים של הנתבע. אין כל חולק לכן כי הנתבע פגע בזכויות היוצרים של התובע, ואף הוא למעשה לא מכחיש זאת".

 

בית המשפט קבע כי להגנת הנתבע לא עמדה הגנת תום הלב, שכן הנתבע לא עמד בנטל הוכחתה, וכפי שצוין: "ראשית, יש לתובע טענה לא מקובלת כי אין הוא יודע כל פרט מזהה, לרבות שמו ו/או כתובתו ו/או דרך לאיתורו, של הצייר ממנו לטענתו רכש את הציור והזכויות בו. טענה זו כי קנה ציור בעלמא מאדם שאיננו מכירו, תמוהה בעיני ולא אוסיף בכך. שנית, הנתבע העיד על עצמו כמי שעוסק בתחום שנים רבות. דווקא לכן מוטלת עליו החובה לבדוק ולוודא כראוי כי הציורים אותם הוא רוכש אינם פוגעים בזכויות יוצרים של אחרים. במיוחד כאשר איננו מכיר את הצייר. חובה זו של הנתבע מקבלת משנה תוקף כאשר הוא כותב בתחתית התמונת-הקלף כי 'כל הזכויות למילות השיר ולציור שמורות לדני אלחייני, פ"ת, 1980'. כיצד מהין הוא לקבוע כי הזכויות בציור שמורות לו?".


לאור האמור, בית המשפט ציין כי כבית משפט לתביעות קטנות סכום התביעה המרבי שהוא מוסמך לפסוק (דאז) הוא 17,800 שקלים ללא הוכחת נזק, וזה הסכום שפסק לטובת התובע. בית המשפט הזכיר כי "בהתאם להוראות סעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, רשאי בית המשפט, לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בשיעור שלא יפחת מ – 10,000 שקלים ולא יעלה על 20,000 שקלים".