בסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954, נקבע איסור פיטורי עובדת במשך 45 ימים מעת תום חופשת הלידה. כפי שצוין בפרשה הנידונה, תכלית איסור הפיטורים לאחר תום חופשת הלידה היא להבטיח את זכותה של האישה לחזור למקום עבודתה בתום חופשת הלידה, כאשר התקופה הנוספת – אותם 45 ימים – נועדה על מנת לאפשר לעובדת להשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר היעדרותה הממושכת. הפרשה הנידונה עסקה בכך, בין היתר.
יש לך שאלות?
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות נשים בעבודה
פורום שוויון הזדמנויות בעבודה
העובדת, אשר עבדה בחברה כמנהלת חשבונות, המשיבה 1, פוטרה מעבודתה מיד עם תום חופשת הלידה, כאשר החברה שילמה לה את פיצויי הפיטורין, את דמי ההודעה המוקדמת ואת הפדיון עבור 45 הימים הנוספים לפי חוק עבודת נשים. המשיב 2 היה מנכ"ל המשיבה 1 והמשיבה 3 הייתה המנהלת הישירה של העובדת.
בשל האמור, העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי, "בטענה כי פיטוריה בוצעו שלא כדין ובחוסר תום לב על רקע הריון, יציאה לחופשת לידה והיותה אם לילדים רכים". כמו כן, העובדת טענה שפיטוריה נעשו בניגוד לקבוע בחוק עבודת נשים. בית הדין האזורי לא קיבל טענותיה אלו של התובעת. על כך הוגשה הערעור לבית הדין הארצי.
יש לציין כי העובדת הגישה בתביעתה בקשות נוספות שונות, כגון: בקשה לתשלום הפסד התשכרות, בקשה לשכר בגין 3 ימי עבודה ועוד, וכי בית הדין האזורי קיבל חלק מהן.
האם בית הדין הארצי הורה על החזרת העובדת למקום עבודתה?
בית הדין התחיל את הדיון "בסוגיית הפרשנות הראויה לסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים ולתכלית חובת ההחזרה לעבודה בתקופת 45 הימים הקבועה בו". בעניין זה, בית הדין ציין כי תכלית ההסדר היא "למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה". בית הדין הבהיר כי "הוראת החוק הינה קטגורית, לא מותירה כלל שיקול דעת למעביד אם להחזיר את העובדת לעבודה, למעט במקרים חריגים המפורטים בחוק עבודת נשים". כפי שנקבע, תכלית החוק אינה רק כלכלית, ולכן "אין להתיר למעביד לפדות בכסף את תקופת איסור הפיטורים ובכך לצאת לידי חובתו".
לאור האמור, הוכרע כי הופרו הוראות החוק וכי העובדת זכאית לפיצוי בסך 25,000 שקלים, כאשר בית הדין ציין כי חלק מהסכום נועד על מנת להרתיע מעסיקים אחרים.
בנוסף, בית הדין ציין כי "הזכות לשוויון בעבודה קיבלה מעמד של זכות יסוד חוקית מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1998, אשר הינו החוק המרכזי המסדיר את הנושא". בית הדין הדגיש כי סעיף 2(א) לחוק זה אוסר על הפליה של אישה בפיטורים מהעבודה. במקרה זה, נקבע כי "התקיימה הפליה אסורה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות". בגין כך, בית הדין חייב את המשיבים בתשלום נוסף על סך 25,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
עודכן ב: 05/06/2024


.jpg)

