פגיעה ע"י סוס עקב היבהלותו מרעש של רכב מנועי כ"תאונת דרכים"

רבים מנפגעי פגיעות גופניות, שבתאונה שבה נפגעו היה מעורב, במישרין או בעקיפין, כלי רכב מכל סוג שהוא, מבקשים מבית המשפט להכיר בנזק אותו עברו כנזק שנגרם מתאונת דרכים. הסיבה לכך היא שעל פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "הפלת"ד") המזיק בתאונת דרכים תמיד יהיה חייב לפצות את הניזוק על נזקיו ללא קשר למידת האשם שלו.

יש לכם שאלה?
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

סיבה נוספת היא ה"גב הכלכלי" שיש לניזוק בתאונת דרכים, שכן גם אם אין לנתבע ממה לשלם או זהותו כלל אינה ידועה, ניתן לתבוע פיצויים מ"קרנית" – גוף ממשלתי שהוקם במיוחד למקרים כאלה. מכיוון שכך, רבים הם המקרים בהם מגיעים לבית המשפט תביעות משונות במקצת על תאונות ונזקים יוצאי דופן, והשופטים נדרשים לקבוע האם התאונה נכנסת תחת הגדרת "תאונת דרכים". כזה הוא המקרה בפסק הדין שלפנינו.

עובדות המקרה

התובע, הניזוק, עבד בחברת אבטחת אירועים, וביום התאונה פיקח בחוף בית ינאי על החוגגים בסביבה. מעבידו פטרל על גבו של סוס במשך כשעתיים, ולאחר מכן ביקש מהתובע להוביל את הסוס רגלית אל החנייה לצורך מנוחה, וכך הוא אכן עשה. כשעשה את דרכו לעבר החנייה, הגיח לפתע טרקטורון והנהג התחיל להסתובב סביב התובע והסוס, תוך השמעת רעשים מבהילים. עקב כך, הסוס נעמד על רגליו האחוריות בבהלה, ולאחר מספר סיבובים נוספים של הטרקטורון, התובע איבד שליטה על הסוס וזה נחת עליו, פגע בו וגרם לו נזק בגופו. רוכב הטרקטורון נמלט וזהותו אינה ידועה.

התובע מבקש להגדיר את התאונה כתאונת דרכים ותובע במשותף את המעביד, חברת הביטוח ואת קרנית. הן המעביד והן חברת הביטוח דורשות אף הם להגדיר את התאונה כתאונת דרכים ולהשית את תשלום הנזקים על קרנית, שמצידה רוצה שתאונה זו לא תוגדר כתאונת דרכים ובכך היא תיפטר מתשלום פיצויים.

בית המשפט, לאחר שהתרשם ממהימנות העדות של הנפגע וקיבל את גרסתו להשתלשלות האירועים כפי שהובאה לעיל, נדרש להכריע בסוגיה המשפטית כשלעצמה.

ההכרעה המשפטית

סעיף 1 לפלת"ד מגדיר את המושג תאונת דרכים באופן הבא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה... ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם ע"י המעשה עצמו ולא ע"י השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

שתי נקודות דרשו הכרעה על ידי השופט על מנת שמקרה זה יוכל להיכנס תחת הגדרת תאונת דרכים:

1. במקרה שלפנינו לא היה מגע פיזי בין כלי הרכב (הטרקטורון) לנפגע, ויש לדון האם חוסר מגע שכזה מונע מהתאונה להיחשב כתאונת דרכים. השופט, בהסתמך על תקדימים שכבר ניתנו בנושא (ע"א 554/89 מ"י נ' אלראהב), קבע שאין בעובדה שלא היה מגע פיזי בין הטרקטורון כדי לשלול את הגדרת המקרה כתאונת דרכים.
2. יש להוכיח שהיה קשר סיבתי בין השימוש בכלי הרכב המנועי למטרות תחבורה ובין הפגיעה של הניזוק. את הקשר הסיבתי בוחנים בשתי פנים – הפן העובדתי והפן המשפטי. הקשר העובדתי הוא ברור ואין בו ספק – בגלל הרעש שיצר הטרקטורון הסוס נבהל והתאונה נגרמה. אולם יש לבדוק גם קשר סיבתי משפטי, האם התוצאה המזיקה (כלומר היבהלות הסוס) היא בתחום הסיכון שיצר הנהג בהתנהגותו, ועד כמה השימוש ברכב "תרם" להיווצרות התוצאה המזיקה. השופט במקרה שלפנינו קבע כי מתקיים גם קשר סיבתי משפטי – הנזק הוא בתחום הסיכון ומידת תרומתו של השימוש בכלי הרכב לגרימת הנזק הינה רחבה.

משקבע כך, אין מניעה להגדיר את התאונה כתאונת דרכים, אלא שיש לבדוק שמא המקרה שלפנינו כלול בסיפא של סעיף 1 הנ"ל והוא נחשב כתאונה במתכוון שאיננה מוגדרת כתאונת דרכים. השופט במקרה דנן קבע שלא כך הם פני הדברים. כפי שקבע ביהמ"ש העליון, המושג "מתכוון" בעניין זה צריך להיות מפורש בצורה מצומצמת, רק למקרים בהם הרוכב ביקש לגרום נזק לנפגע.

מכיוון שאין זה פני הדברים כאן, ורוכב הטרקטורון התכוון רק להרגיז את הסוס וליהנות מהרכיבה, התאונה אינה נחשבת כתאונה במתכוון, ונשארת כלולה בהגדרת "תאונת דרכים". מאחר ונקבע שהתאונה היא תאונת דרכים, קבע השופט שהנושאת באחריות לפיצויים הינה קרנית, ופטר את שאר הנתבעות מאחריות לנזקי הנתבע.