מלבד תביעה רגילה, ישנם סדרי דין נוספים המאפשרים קיומם של הליכים מיוחדים, לעיתים קצרים ופשוטים יותר. למשל, סדר דין מהיר או מקוצר והמרצת פתיחה. בסדרי דין אלו חשוב להקפיד על התקנות ולפעול בהתאם לנדרש, פן בית המשפט ימנע מלדון בבקשה בשל חוסר התאמתה להליך בו נעשה שימוש. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום תביעה אזרחית


במקרה זה, בית המשפט דן בערעור שהוגש על החלטת הרשם בנושא של המרצת פתיחה. על פי עובדות המקרה, הרקע לדיון היה בתביעה אזרחית שהוגשה לבית המשפט ביוני 2007 על ידי המשיב 1 נגד המערער, בבקשה לחייב את האחרון בסך 4.8 מיליון ₪ ולהטיל עיקולים על חלק מרכושו. התביעה נדחתה בהסכמה ובפסק הדין שאישר זאת נקבע שהכספים שהופקדו על ידי המשיב כנדרש בתקנות, לא יושבו אליו, אלא למערער, כתשלום על הוצאותיו.


המרצת פתיחה


אז, המשיבים הגישו המרצת פתיחה נגד המערער בה בית המשפט התבקש לתת שורה של הצהרות ביחס לתביעה ולפסק הדין שניתן. המשותף לכל ההצהרות שהתבקשו היה הטענה לפיה המערער אילץ את המשיב 1, באמצעות איומים, לחתום על בקשה לדחיית התביעה. המשיב 1 טען שטרם החתימה, הוא המחה את זכויותיו לקבלת סכום התביעה אל המשיבה 3, והיא המחתה אותם למשיב 4. על כן, המשיב 1 טען שהוא כלל לא היה מוסמך לוותר על התביעה ועל העיקולים שהתבקשו בה.


לגופו של עניין, ההצהרות שהתבקשו בהמרצת הפתיחה היו: הצהרה בדבר ביטול תצהיר הויתור של המשיב 1 בנוגע להסדר דחיית התביעה וביטול פסק הדין שאישר זאת; הצהרה בדבר מתן תוקף לצווי עיקול זמניים שניתנו בתביעה על רכושו של המערער; הצהרה בעניין תוקפן של המחאת זכות התביעה מהמשיב 1 למשיבה 3 וממנה למשיב 4; הצהרה לפיה המערער לא שילם למשיב את חובו ועוד.


תגובת המערער


המערער הגיש בקשה להארכת המועד להגשת תשובתו להמרצת הפתיחה. הוא טען שהתיק נפתח מבלי לגבות אגרה מאחר שהמשיבים הגדירו אותו כ"בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר". אולם, המערער טען שהגדרה זו לא הייתה נכונה מאחר וההליך נפתח כתובענה עצמאית בה התבקשו תשעה סעדים, חלקם הצהרתיים, וצווי מניעה.


המערער הדגיש שלפי הכלל המשפטי, אין להגיש תביעה לסעד הצהרתי כאשר היא מהווה כסות לתביעה כספית והמטרה היא התחמקות מתשלום אגרה. על כן, בית המשפט התבקש להורות על סילוק ההמרצה על הסף. לחלופין, להורות על דיון בהמרצה רק לאחר תיקון בדרך של הוספת סעד כספי ותשלום אגרה בגינו. לבסוף, המערער טען שיש להמתין עם הגשת התשובה להמרצת הפתיחה עד להגדרת ההליך בצורה הנכונה ותשלום האגרה הראויה ומתן החלטות בית המשפט בנושא.


רשם בית המשפט שדן בפנייה דחה את בקשתו של המערער והורה על הגשת התשובה במועד. הערעור דנן הופנה נגד החלטה זו. לטענת המערער, לאור תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 ותקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לא היה מקום לחייבו להגיש את תשובתו להמרצת הפתיחה טרם בירור טענותיו בעניין האגרה. בנוסף, נטען שלא היה ראוי להותיר בירור טענות אלו בשלב הקדם משפט.


מנגד, המשיבים הדגישו שההליך בו הם נקטו היה בגדר בקשה לביטול פסק דין ולא תובענה חדשה. על כן, הם לא נדרשו לשלם אגרה והסעדים שהתבקשו בהמרצת הפתיחה לא היו חדשים או שונים ממה שהתבקש בתביעה העיקרית. זאת ועוד, נטען שהרשם היה רשאי לחייב את המערער להגיש תשובתו במועד ולדון בנושא במסגרת קדם משפט, מכוח שיקול דעתו.


הכרעה


בפתח הדיון, השופט הבהיר שעל פי תקנה 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), אין לחייב את בעל הדין שנגדו ננקט ההליך להגיש תשובתו כל עוד תלויה ועומדת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל אי תשלום אגרה. כלומר, רק לאחר התשלום או מתן פטור מכך, ניתן להורות לבעל הדין הנתבע על הגשת תשובתו.


לאור זאת, השופט נדרש לבחון האם המשיבים היו פטורים מתשלום האגרה במקרה זה, מאחר שמטרת ההמרצה הייתה להביא לביטולו של פסק הדין שניתן בהליך בעדו שולמה אגרה. השופט ציין שבקשת המשיבים הייתה לביטול פסק דין שניתן במעמד שני הצדדים, ולאחר שהחלו בשמיעת העדויות והצגת הראיות. כלומר, לא היה מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שהינה פטורה מאגרה מכוח התקנות. על כן, השופט סיווג את הבקשה לעיל כמעין "צו הצהרתי" כהגדרתו בתקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות). על פי התקנות, בקשה זו טעונה תשלום אגרה ולכן, נקבע שהיה על המשיבים לשלמה ורק לאחר מכן המערער נדרש להגיש תשובתו.


זאת ועוד, השופט קבע שחלק מהסעדים שהתבקשו בהמרצה היו למעשה תביעה להכרה בקיומם של חיובים כספיים של המערער לטובת המשיבים. מקומם של סעדים אלו לא היה בהמרצת פתיחה, מאחר שמדובר בדיון מהיר ללא הליך הוכחות. בסופו של דבר, הערעור התקבל במובן זה שהמשיבים חויבו לבצע שינויים בבקשתם על מנת שיהיה ניתן לדון בה ורק לאחר מכן המערער נדרש להשיב.