שלב חיפוש העבודה הוא שלב מתיש, במסגרתו נדרש המועמד לעבודה להציג את יכולותיו ולהתחייב למקום העבודה. חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר מבקש, בין היתר, לחולל שוויון בין גברים לנשים בשוק העבודה, חל גם על שלב ראשוני זה, בו עדיין לא מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים.

 

במקרה שלפנינו עובדת הסתירה את דבר הריונה בעת ראיון העבודה, ולאחר מכן טענה כי פוטרה בחוסר תום לב, שכן מעבידתה שקלה זאת במסגרת הליך הפיטורים נגדה.


יש לכם שאלה?
פורום שוויון הזדמנויות בעבודה
פורום זכויות נשים בעבודה
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות וחובות מעסיקים
פורום בית הדין לעבודה


התובעת הסתירה ממעבידתה, הנתבעת, את הריונה, בעת שקיימו ראיון קבלה לעבודה. התובעת עבדה בנתבעת כמזכירה במשך 4 חודשים בלבד, עד שפוטרה בהיותה בחודש החמישי להריונה. מבחינה עובדתית, מכתב הפיטורים אשר התובעת קיבלה לא גילה את הסיבה לפיטורים אלו.

 

התובעת טענה כי פוטרה מחמת הריונה, ולכן דרשה פיצוי או כל סעד אחד לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, השתמ"ח-1988, או לפי הפרת חובת תום הלב מצד הנתבעת. הנתבעת הדגישה כי פוטרה ימים ספורים לאחר שהודיעה לנתבעת על הריונה. מנגד, הנתבעת הכחישה כל קשר בין הפיטורים לבין ההיריון, כמו גם את הטענה כי הפיטורים נעשו בחוסר תם לב. לטענתה, התובעת פוטרה מהעבודה בשל תפקודה הלקוי.

 

השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם עובדת זכאית להסתיר את דבר הריונה, או האם מדובר בחוסר אמינות ובהתנהלות בלתי סבירה?

 

הכרעת בית הדין לעבודה

 

לאחר שמיעת העדויות ובחינת כלל הראיות שבתיק, השופט קבע כי התובעת פוטרה בחוסר תום לב, שכן הנתבעת שקלה את אי הגילוי של התובעת על היותה בהיריון בעת ראיון הקבלה לעבודה, על אף שהייתה זו זכותה של התובעת להסתיר פרט זה.

 

השופט ציין כי אומנם הגילוי של התובעת לנתבעת על ההיריון אינו מחייב קשר סיבתי לכך שהתובעת פוטרה, אולם התרשמותו הייתה כי היה קשר עקיף בין השניים. כך, מנהלה את הנתבעת העיד בפני בית המשפט כי ראה את אי גילוי התובעת על הריונה כפגיעה באמינותה.

 

השופט דחה את הטענה כי התובעת פוטרה מעבודתה בשל תפקודה הלקוי. השופט גרס כי אופן תפקודה של התובעת נודע לנתבעת כבר בתחילת העסקתה, ובכל זאת היא פוטרה רק עם גילוי דבר ההיריון. השופט הסיק מכך שגם אם היו נסיבות נוספות לפיטורי התובעת, הסיבה הקשורה באי גילוי דבר ההיריון בראיון העבודה הייתה אחת מהן. בנוסף, גם אם הייתה זו סיבה שולית בלבד, די היה בכך כדי לקבוע כי הפיטורים נעשו בחוסר תם לב.

 

השופט קבע כי נאסר על המעביד לדרוש מהעובדת גילוי על הריונה בעת ראיון הקבלה לעבודה. כלומר, התובעת הייתה פטורה מלדווח על הריונה, ולכן לאי הגילוי (ולהריונה) אסור היה ליתן כל משקל בעת שקילת הפסקת עבודתה.

 

הסיבה לכך הייתה שאסור היה ליצור מצב לפיו אישה אשר רוצה היכנס להיריון תיקח בחשבון כי ייחסמו בפניה דלתות. הריון הוא עניין 'תלוי מין', ומשכך פוגע בעיקרון העל של שוויון בין המינים בבואם לדרוש מקום עבודה. לסיכום, בית הדין לענייני עבודה קיבל את התביעה ופסק כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של כ-20,000 ₪.

 

 

 


עודכן ב: 28/05/2024