חוק חופש המידע נחקק בשנת 1998 במטרה לאפשר לתושבי המדינה לקבל מידע מהרשויות הציבוריות. העיקרון אשר עמד מאחורי חקיקת החוק היה עיקרון שקיפות פעולות הרשות. קבלת המידע מתבקשת הן מזכות הציבור לדעת והן מחופש הביטוי וזאת משום שעל מנת להתבטא, זקוקים האזרחים למירב המידע בעניין. בנוסף, התפיסה היא שזרימת מידע ציבורי באופן חופשי הכרחית לשמירת הדמוקרטיה. הלכה למעשה, כל אזרח יכול לפנות לרשות ציבורית ולבקש לקבל מידע אודות פעולתה. עם זאת, ישנם חריגים בחוק כגון: גופים שהחוק לא חל עליהם, מידע שאין חובה למסור והגנות שונות. דוגמא לדיון בעתירה לגילוי מידע מכוח החוק ניתן לראות בפסק הדין הבא.

 

יש לכם שאלה?

 

פורום זכויות מעסיקים

פורום חוזה עבודה

פורום זכויות עובדים

 


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה מנהלית מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998. העותרת ביקשה להתקבל לעבודה אצל שירות בתי הסוהר (המשיב) והחלה בהליכי קליטה. לטענתה, לאחר זמן מה, הודיעו לה שאינה מתאימה לדרישות התפקיד. כעבור תקופה, העותרת ביקשה להתקבל לעבודה בתעשייה הצבאית. היא התקבלה ולאחר תקופת עבודה קצרה, היא פוטרה עקב אי התאמה. העותרת טענה כי עבודתה במקומות אלו הופסקה בשל היעדר התאמה ביטחונית. משכך, התבקש בית המשפט להורות על חשיפת המידע מכוח החוק והעמדתו לרשותה. העותרת הדגישה שמטרת בקשתה הייתה לגלות את הסיבה הביטחונית שגרמה לאי העסקתה אצל החברות השונות.


לאחר הגשתה, תוקנה העתירה ושירות הביטחון הכללי והתעשייה הצבאית נמחקו. יש לציין כי הסיבה למחיקת התעשייה הצבאית ושירות הביטחון הכללי הייתה נעוצה בעובדה שחוק חופש המידע לא חל על גופים אלו, כמו גם על רשויות ציבוריות המונחות על ידי האחרון.


לאחר עיון בחומר אותו ביקשה העותרת לחשוף, השופט החליט על דחיית העתירה. השופט הסביר כי העותרת אכן ניסתה להתקבל לעבודה בשב"ס והגישה את מועמדתה. במעמד זה, הובהר לה שדחייתה לא הייתה מחויבת הסברים. למרות זאת, העותרת החליטה לגשת למבחני ההתאמה. צוין כי למרות שהיא נכשלה בהם, השב"ס אפשר לה להמשיך בהליכי קליטה ולהיבחן פעם נוספת. לאחר זמן מה, העותרת נבחנה בשנית ושיפרה את ציונה. בשל היעדר תקני איוש באזור מגוריה, העותרת ביקשה לשרת כסוהרת בכלא במרכז הארץ. אז, הובהר לה שבמידה והיא תיקלט במקום, יהיה עליה לעבור להתגורר במרכז. בסופו של יום, שירות בתי הסוהר החליט שלא לקבלה לעבודה. ההחלטה התבססה על מבחני ההתאמה, אשר תוצאותיהם היו נמוכים לעומת תוצאות מועמדים נוספים. סיבה נוספת לאי קבלתה של העותרת לעבודה הייתה נעוצה בעובדה שהיא הוכרזה כפושטת רגל, נושא רגיש לממלאי תפקיד בכלא.

 

הסיבה לאי ההעסקה - סוגיות של ביטחון שדה בשל תוצאות מבחני ההתאמה


לאחר הגשת העתירה, המשיבה העבירה לעותרת את תיקה האישי בשב"ס. השופט ציין שגם אם לא הועברו תכתובות פנימיות בעניינה של העותרת, הרי שהחומר שהיה בתיקה האישי ריכז את המסמכים שהיו קשורים למועמדותה. על כן, בנסיבות אלו, השופט קבע שלא היה מקום להמשיך בדיון בעתירה וטענות העותרת אודות פגם ביטחוני שנפל בהליך בחירתה, נדחו. השופט הדגיש את הצהרת המשיב בדבר העברת כל החומר הקיים לידי העותרת והיעדרו של סיכון ביטחוני בעניינה. מאחר וטענה זו לא נסתרה על ידי האחרונה, הרי שעמדה למשיב חזקת תקינות המנהל ולא הייתה סיבה להניח כי העלים מסמכים.

 

זאת ועוד, גם לאחר עיון במסמכים לא עלתה מניעה ביטחונית כנגד העסקת העותרת בשירות בתי הסוהר. אומנם ההתנגדות להעסקתה הייתה מטעמי ביטחון, אך היה מדובר בביטחון שדה. זאת לאור ציוניה הנמוכים במבחני ההתאמה והיותה פושטת רגל. יתרה מזאת, מכוח סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע, רשות ציבורית לא חייבת למסור מידע בדבר דיונים פנימיים, התייעצויות ואמירות פנימיות.

 

בנוסף, אין חובה למסור טיוטות, המלצות או דעות שניתנו לצורך קבלת החלטות, למעט התייעצות שנערכה מכוח החוק. השופט פסק שהחומר שהתבקש על ידי העותרת נפל לגדר סעיף זה והעברתו על ידי המשיב נעשתה לפנים משורת הדין. על כן, השופט קבע שהמשיב פעל מעבר לנדרש עת העביר לעיון העותרת את החומר בעניינה, ללא כל חובה לעשות כך. בנוסף, לטענותיה של העותרת אודות אי העסקתה בשל סיבה ביטחונית לא נמצא כל בסיס עובדתי ומשפטי. משכך, העתירה נדחתה.