הסכם לחיים משותפים

 דווקא בזוגיות פר ק ב', חשיבותו של הסכם לחיים משותפים משמעותית, וזאת משום שלא תמיד טורחים או מעוניינים בני הזוג למסד את היחסים באופן רשמי עם טבעת וקידושין. לעיתים קרובות מעדיפים בני הזוג לחיות יחד כ"ידועים בציבור". משמעות הדבר שהחוק בעניין יחסי ממון איננו חל במקרה כזה.

 

 

לכן, חשוב מאד, במקרה שאין נישואין רשמיים לערוך הסכם לחיים משותפים. יתרונו הגדול של הסכם חיים משותפים נעוץ בכך שבמידה ובני הזוג מחליטים להיפרד, כל הנושאים הקשורים בפירוד בינהם מוסדרים מראש בהסכם, וכך הם אינם חשופים לתביעות הדדיות, זה כנגד זו.

 

זאת ועוד, בני הזוג בפרק ב', לרוב מבוססים יותר מבחינה כלכלית. בנוסף, לבני הזוג ישנן לעיתים קרובות מחויבויות מזוגיות קודמת, מכאן שהחשיבות להגנת הרכוש של כל אחד מבני הזוג, גדולה במיוחד.

 

 

מה כדאי שההסכם יכלול:

 

 

ענייני רכוש:

 

 

בני הזוג צריכים להחליט בינהם איזה הסדר יחול על הרכוש שכל אחד מהם הביא עמו לקשר, ומנגד, איזה הסדר יחול על רכוש שייצבר על ידם בתקופת החיים המשותפים. פעמים רבות בני זוג מבקשים לקבוע כי רכוש שהיה להם לפני הקשר, לא ייכלל במסגרת הרכוש המשותף וישאר בבעלותו הבלעדית של כל אחד מהם. ביחד לרכוש שיצטבר במהלך החיים המשותפים – ניתן לקבוע מנגנונים שונים, בהתאם לרצון הצדדים. בצורה זו ניתן להחליט, במהלך הקשר, באילו סוגי רכוש יתקיים השיתוף ובאילו לא.

 

 

חוקים סוציאליים:

 

 

כיום, חוקים אלו משווים את מעמדה של ידועה בציבור למעמדה של אישה נשואה לצורך הזכויות, בכלל אלו:

 

 

1. כל חוקי הגמלאות המזכים ידועה בציבור של גמלאי שנפטר לקצבה (וכן ידוע בציבור של גמלאית).

 

 

2. חוקי התגמולים לנכים ונפגעי מלחמה ודומיהם, המזכים ידועה בציבור לתגמולים שונים.

 

 

3. חוק הביטוח הלאומי והבטחת הכנסה, וכן חוק הקצבאות הכולל גם ידוע בציבור במסגרת הפיצוי הקיים בו, לעניין איחור בתשלום של מענקים ותגמולי קצבה.

 

 

4. חוק פיצויי פיטורין המקנה את הזכות לקבלת פיצויי פיטורין עם מות העובד מיידית גם לידועה בציבור.

 

 

5. זכות חשובה מקנה חוק הגנת הדייר המעביר את זכות הדיירות המוגנת עם פטירת הזכאי לידועתו בציבור.

 

 

יש לתת את הדעת גם לנושא השיתוף בזכויות הסוציאליות, הנובעות מכוח עבודה, כגון: ביטוח מנהלים, קרן פנסיה, קופות תגמולים ועוד, וכן , להסדר שיחול על מתנות וירושות שיתקבלו במהלך החיים המשותפים.

 

 

מגורים:

 

 

פעמים רבות בני הזוג חיים בדירה שנמצאת בבעלות אחד מהם בלבד, לכן יש צורך להבטיח את הזכויות של בעל הדירה, שכן בן הזוג העובר לגור בדירה, ובפועל חי בה שנים ארוכות, עשוי להעלות טענות כי הוא הסתמך על כך, שבמשך השנים, הפכה הדירה גם שלו. לכן, בהסכם אפשר לקבוע כי לא ניתן יהיה להעלות טענות כאלה, וכי זכויות הבעלות בדירה לא תיפגענה.

 

 

ילדים:

 

 

הכוונה לזכויות והחובות ההוריות כלפי ילדיהם המשותפים של בני הזוג. ניתן לקבוע בו את חובת המזונות והיקפה, את ענייני החינוך והמשמורת וכדומה, וזאת למקרה של פירוד בין בני הזוג.

 

 

אשר לילדיו הנפרדים של כל אחד מבני הזוג, ניתן לקבוע כי אין לאיש מבני הזוג חובות או זכויות בקשר אליהם. יחד עם זאת, ובייחוד כאשר הילדים מקשר קודם חיים יחד עם בני הזוג, אך טבעי הוא כי עשויות להיות לכך השלכות על חיי המשפחה ומערכת היחסים בין בני הזוג. לפיכך, אפשר לקבוע בהסכם כי החלטות כל אחד מבני הזוג בנוגע לילדיו אשר גם קשורות למשק הבית המשותף חייבות להתקבל במשותף.

 

 

חשוב לדעת: נושא הילדים הנזכר בהסכם חיים משותפים מחייב את אישורו של בית המשפט. אישור זה יינתן כשיש ילדים ובית המשפט יבחן את סבירות ההסכם בנסיבות הקיימות במועד הבקשה לאישורו.

 

 

פרידה:

 

 

בהסכם ניתן לקבוע מנגנון שיסדיר את נושא הפירוד ויקבע אילו פעולות יש לבצע על מנת להכריז על סיומו של הקשר. ממועד זה שייקבע כמועד סיום הקשר, יכנסו לתוקפן הוראות ההסכם, שמטרתן להביא לסיום הקשר בדרכי שלום והבנה.

 

 

תוקפו ואישור של ההסכם:

 

 

אין הכרח לאשר הסכם חיים משותפים, כשמדובר בידועים בציבור, וחתימת הצדדים על ההסכם מספיקה על מנת לתת לו תוקף משפטי מלא, זאת להבדיל מבני זוג נשואים שכל הסדר רכושי בינהם או הסדר הנוגע לילדים, המחייב את אישור בית משפט או בית הדין המוסמך, עד כדי כך שאם לא מאשרים אותו בערכאה שיפוטית הוא למעשה חסר תוקף.

 

 

חשוב לדעת: לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לאשר הסכמים לחיים משותפים, הנערכים בין בני זוג ה"ידועים בציבור" ועל כן, מומלץ לאשר את ההסכם בבית המשפט. תפקיד בית המשפט הינו לוודא כי בני הזוג הבינו את משמעות ההסכם ואת תוצאותיו. אישור זה על ידי בית המשפט מהווה נדבך נוסף וחשוב בתוקפו של ההסכם ומקשה על בני הזוג, ביחד ולחוד, לחרוג מתוכן ההסכם, בשעת משבר. נוטריון אף הוא מוסמך לאשר על פי חוק הסכם חיים משותפים שנערך בין בני זוג ידועים בציבור.