ייחוס עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון למבצע עבירת המקור

סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון קובע: העושה פעולה ברכוש, בידיעה שהוא רכוש אסור, והוא בשווי שנקבע בתוספת השנייה, דינו – מאסר שבע שנים או קנס פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "ידיעה" – למעט עצימת עיניים כמשמעותה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין.

סעיף הפרשנות בחוק איסור ה"ה מגדיר פעולה ברכוש: הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור;

הנה כי כן העולה מהחוק הוא שאפילו החזקת רכוש אסור עונה להגדרת "פעולה ברכוש" ומהווה עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

סעיף זה במקור נחקק כדי למנוע מצד ג' לקבל ולהחזיק רכוש אסור, שמבצע עבירת המקור מנסה להעביר לו וזאת מתוך כוונת המחוקק למנוע מהרכוש האסור להיות הליך חוקי ולגיטימי במסחר בין בני האדם ולמנוע את הטמעתו במערכת הכלכלית פיננסית בכל מערכת כלכלית איתה מתנהל הציבור.

בהיותי ק' חילוט ביאחב"ל עלתה השאלה מה דין מבצע עבירת המקור אשר מטבע הדברים כאשר הוא משיג את הרכוש האסור או מבצע עבירה באמצעותו , הוא מחזיק אותו כחלק מובנה ואוטומטי של ביצוע עבירת המקור האם ביצוע אותם יסודות עבירה שמקיימים את עבירת המקור ייחשבו גם עבירת הלבנה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.

נושא זה הועלה גם בפני הגורמים המנחים בתחום בפרקליטות המדינה

ההנחייה היתה כי כאשר הנסיבות הן כאלה שביצוע עבירת המקור אינה מערבת פעולה אשר פוגעת בערך נוסף המוגן על ידי חוק איסור הלבנת הון אלא רק פוגעת בערך המוגן של סעיף עבירת המקור הרי שאין מקום לייחס לחשוד עבירת הלבנת הון.

ניתן דוגמה , אם למשל שוטר תופס על חם שודד כשהוא מחזיק שק ובו חצי מליון ₪ שנשדדו , לא ניתן יהיה לייחס לחשוד עבירת הלבנת הון לפי סעיף 4 בנוסף לעבירת השוד מאחר ובמעשיו לא פגע בערך נוסף מעבר לפגיעה בערך המוגן של עבירת השוד שהינה זכות הקנין של הפרט לעומת זאת אם אדם השלים עוקץ של קבלת דבר במרמה כאשר סכום הכסף שנתקבל במרמה "נוחת" ישירות בחשבון הבנק שלו (ניתן לראות בזה פעולת קבלה או החזקה קונסטרוקטיבית) הרי שבמקרה זה ניתן יהיה לייחס לו עבירת הלבנת הון בנוסף לעבירת המרמה שכן מעבר לפגיעה בערך המוגן של עבירת המקור שהינו הזכות הקנינית של הפרט הרי שקבלת הכסף לחשבון הבנק שלו פגעה בערך מוגן נוסף שהינו תקינות ומהימנות המערכת הבנקאית שזה ערך מוגן נוסף , ערך שבין היתר חוק איסור הלבנת הון נועד להגן עליו.

דברים אלה עולים בקנה אחד עם הנאמר בפס"ד בלאס ציצאשוילי ע"פ 8325/05 , שם דובר בספיח לפרשת בנק למסחר במסגרתה העבירה אתי אלון צ'קים בנקאיים לגורם שהעבירם לפריטה בצ'ינג , כאשר בעלי הצ'יינג חתמו על הצ'ק חתימת הסבה על שם המוטב המופיע בצ'ק (מוטב שאינו קשור לגורם שהעביר להם את הצ'ק) ועל כך הורשעו בעלי הצ'יינג בזיוף ושימוש במסמך מזויף , קבלת דבר במרמה ועבירה לפי סעיף 3א לחוק איסור הלבנת הון , סעיף שמהותו טשטוש והסתרה של רכוש אסור וכן עבירה לפי סעיף 4 לחוק.

אחת הטענות של הסנגורים היתה שאי אפשר לייחס ללקוחותיהם גם את עבירות המקור וגם את עבירות הלבנת ההון על בסיס אותם עובדות שיצרו את יסודות עבירת המקור , לשיטתם יסודות עבירת ההלבנה צריכות להתקיים באופן כרונולוגי לאחר סיום הפעולות שיוצרות את עבירות המקור וכנגזר מזה את הרכוש האסור.

אולם, בימ"ש דוחה טענה זו וקובע שאין שום אינדקציה בלשון החוק שמלמד על עמדה זו ולכן אותם פעולות ויסודות עבירה יכולות להתקיים בו זמנית הן עבור עבירת המקור והן עבור עבירת הלבנה ואין צורך להראות שלביות כרונולוגית והפרדה בין עבירת המקור לעבירת ההלבנה.

לכאורה לפי פס"ד זה עולה כי בענייננו יהיה ניתן לומר שגם מבצע עבירת המקור שנתפס על חם והרכוש האסור בידיו(ובהנחה ששוויו לפחות 150,000 ₪) יואשם גם בעבירה הלבנה לפי סעיף 4 לאור העובדה שהוא מבצע פעולת החזקה שכן לכאורה מפסיקה זו עולה שאותם יסודות עבירה יכולים לשמש הן לעבירת מקור והן לעבירת הלבנה.

אולם, ניתן לאבחן בין המקרה בו דן פסק הדין לבין המקרה שלנו , וזאת על פי העיקרון שהזכרנו לעיל שבמקרים שבהם אותם יסודות עבירה משמשים הן לעבירה המקור והן לעבירת הלבנת הון, יש לבדוק האם מעבר לפגיעה בערך המוגן של עבירת המקור ישנה פגיעה נוספת בערך המוגן על ידי עבירת הלבנת הון ואכן בפס"ד בלאס וציצאשוילי שהזכרנו לעיל, ניתן לומר כי מעבר לערך המוגן של עבירת זיוף וקבלת דבר במרמה, שהינם עבירות שבאו בעיקר להגן על קנינו של אדם, יש גם את עצם הטמעת הצ'קים המזוייפים במערכת הבנקאית שפוגעת בתקינות ומהימנות המערכת וזהו ערך שחוק איסור הלבנת הון בא להגן עליו ולא בכדי בימ"ש שילב בהכרעתו (שם פיסקה 20) את מטרת הצעת חוק איסור הלבנת הון וייעודו בין היתר למנוע הטמעת רכוש במערכת הפיננסית לגיטימית, לפיכך ניתן לומר שפס"ד בלאס ציצאשוילי, לא רק שאינו סותר את עמדנו ביחס למבצע עבירת מקור המחזיק במסגרת ביצוע עבירת המקור את הרכוש האסור, אלא אף משתלב עם עמדתנו.

דבר זה מוביל אותנו לתהייה בנושאים דומים שעלו בתקשורת , למשל לאחרונה הוזכרה פרשת "יהלום שחור" בתקשורת , במסגרתה הוברחו לארץ באמצעות הגוף , יהלומים בשווי עשרות מליונים והמשטרה מייחסת לחשודים הן עבירות של הברחות טובין והן עבירה של הלבנת הון .יסודות עבירת הברחת טובין לכאורה גם מקיימים את יסודות עבירות ההלבנה הן את סעיף 3א האוסר על הסתרת תנועת הרכוש האסור שכן בהברחת טובין הרכוש בו זמנית גם נהיה רכוש אסור וגם העברתו מחו"ל לארץ נעשית בהסתרה וכמו כן עונה על סעיף 4 לחוק אשר כלל אינו דורש הסתרה אלא עצם פעולת העברת הרכוש האסור עונה על דרישות הסעיף.

אולם , כפי שאמרנו לעיל במצב כזה כאשר עבירת המקור ועבירת הלבנת הון נגזרות מאותם פעולות בדיוק יש לבחון האם מעבר לפגיעה בערך המוגן של הברחת טובין לארץ יש פגיעה נוספת בערך מוגן הקשור לחוק איסור הלבנת הון. וכאן הבעיה מורכבת יותר שכן הערך המוגן של הברחת טובין כבר כולל בתוכו הגנה על אינטרס הפיקוח והבקרה על כל חפץ שנכס לארץ הן בהיבט הביטחוני , הן בהיבט הרפואי והן בהיבט המיסויי כלכלי.

אם כן נשאלת מהו הערך המוגן הנוסף שאינו כלול בעבירת המקור שעליו באה להגן עבירת הלבנת הון?

על פניו לא נראה כי קיימת פגיעה בערך מוגן נוסף ואכן ייתכן ובהברחת טובין לארץ יידרש אקט נוסף מעבר לאקט ההברחה שיענה על יסודות עבירת ההלבנה , כדי שנוכל לייחס לחשודים גם עבירת הלבנת הון , דבר שייצטרך בשלב כל שהוא לעמוד להכרעת בימ"ש.

דבר דומה הנחה היועמ"ש לממשלה בענין תיקון 14 לחוק איסור הלבנת הון אשר הכניס את עבירות המס לרשימת עבירת המקור לענין עבירת הלבנת הון, שם הבהיר היועמ"ש כי לצורך הוכחת עבירה הלבנה של רכוש אסור מכח עבירת העלמת מס תחוייב המדינה להראות פעולת הלבנה ברכוש מעבר לפעולות ששכללו את עבירת המס, למרות שבמהותם עבירות מס כוללות אלמנטים של הסתרה, הווה אומר, עקרון הקיום הסימולטני של עבירת מקור ועבירת הלבנה שחל במקומות אחרים לא יחול בעבירות מס וניתן לומר שגם הנחייה זו משתלבת עם הפרשנות שלנו שכן הערך המוגן בעבירת מס הוא גם מניעת פגיעה בזכות הקניינית של המדינה וגם מניעת פגיעה בתקינות ומהימנות המערך הכלכלי מיסויי של המדינה ומניעת היווצרות והטמעת הון שחור במערכת הכלכלית ומכך ניתן להסיק שעבירת הלבנה שנוצרת אוטומטית מעצם קיומה של עבירת מס אינה מגינה על ערך מוגן נוסף שאינו כלול בערך המוגן על ידי עבירת המקור ולכן נדרש אקט נוסף ונפרד הפוגע בנפרד בערך המוגן של חוק איסור הלבנת הון.