בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת פיצויים שהגיש מנופאי נגד מעסיקו לאחר שבמהלך עבודה במפעל לציפוי מתכת הוא נפגע בראש ובאוזן מלוח נחושת כבד שניתק ממקומו לאחר שהיה מחובר למנוף לצורך ביצוע העבודה. לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי המעסיק התרשל כלפי המנופאי בכך שלא סיפק לו ציוד מגן מתאים ולא פיקח על אופן ביצוע העבודה.


חלק מתכת שפגע בראשו של המנופאי גרם לו ליפול ולהיחבל בראש ובכתף


לפי גרסת העובד, במהלך עבודתו כמנופאי, לוח נחושת באורך 4 מטרים וברוחב 20-30 ש"מ שהוצמד למנוף כדי לבצע את הציפויים, החל להתנועע עקב חוסר איזון וגרם לכך שחלק מתכת במשקל של כ-7 קילוגרם פגע בפניו, באוזנו, בראשו ובשקע שבין הצוואר לבין הכתף. בעקבות זאת, המנופאי נפל ונחבל בכתף ובראש.


לאחר התאונה, הוא התפנה בכוחות עצמו לחדר מיון בבית חולים שם התלונן על אובדן שמיעה ועל כאבים חזקים. בבדיקה שנערכה לו הוא אובחן כסובל מאובדן שמיעה באוזן שמאל, אובדן שמיעה חלקי באוזן ימין וטנטון.


המנופאי טען שהמעסיק נושא באחריות לתאונה ועל כן צריך לפצותו על הנזק שנגרם לו


העובד טען כי מלוא האחריות לתאונה מיוחסת למעסיק שמחדליו ומעשיו גרמו לפגיעה הקשה שחווה. עוד נטען כי המעסיק לא סיפק לו אמצעי הגנה נאותים לצורך ביצוע העבודה שהייתה כרוכה בסיכון, לרבות ציוד מגן. המנופאי הוסיף וטען כי המעסיק לא העביר לו הדרכות בטיחות בנוגע לסיכונים הכרוכים בעבודה במפעל, לא טיפל בו כראוי לאחר התאונה ולא העניק לו טיפול רפואי הולם לאחר התאונה. על כן, הוא נאלץ לפנות לחדר המיון בעצמו כדי לקבל טיפול רפואי הולם.


המנופאי הוסיף וטען כי המעסיק נושא בחובת זהירות מושגית וקונקרטית ולכן הוא מחויב למנוע סיכונים שעלולים לפגוע בעובדיו. עוד נטען כי לפי הוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין, יש להחיל את הכלל ה"דבר מדבר בעד עצמו" מאחר שהמנופאי לא ידע או לא היה יכול לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתאונה, כאשר התאונה נגרמה על ידי נכס שלמעסיק הייתה שליטה מלאה בו.


המעסיק ניסה להתנער מאחריות וטען שעדותו של המנופאי הייתה רצופת סתירות


מנגד, המעסיק טען כי עדותו של המנופאי בנוגע לנסיבות התאונה הייתה רצופת סתירות, ועל כן לא ניתן לתת בה אמון. המעסיק הוסיף וטען כי לא התרשל כלפי העובד, כי סיפק לו סביבת עבודה הולמת ואף העביר לו הדרכות בטיחות. יתרה מזאת, המעסיק טען כי במקרה זה יש לייחס לעובד אשם תורם מלא או מכריע לתאונה מכיוון שהוא היה מודע לסיכון האפשרי של נפילת הלוח הכבד ועמד במקום מועד לפורענות למרות שהמעסיק לא אמר לו לעשות זאת.


לאחר שבחן את כלל העדויות והראיות השופט קבע כי חומר הראיות מלמד על כך שהמנופאי נפגע בתאונה באופן שגרם לפציעתו. השופט ציין כי במסמך קבלתו של המנופאי לבית החולים צוין שהוא נפגע לאחר שנפל עליו חלק של מנוף. על כן השופט קבע כי התיאור של המנופאי בבית החולים ניתן בסמוך למועד האירוע בזמן אמת באופן שמעיד על כך שתלונתו הייתה אותנטית ואמיתית.


המעסיק מחויב לדאוג לשלומם הנפשי והפיזי של עובדיו


השופט ציין כי כל מעסיק מחויב לדאוג לשלומם הנפשי והפיזי של עובדיו. השופט הבהיר כי המעסיק היה מחויב לנקוט בשיטת עבודה סבירה ובטוחה אשר תוכל למנוע התממשות של סיכונים בלתי סבירים מהעובדים. לפי קביעת השופט, חובת הזהירות של המעסיק כלפי עובדיו כוללת גם מתן הדרכות בדבר שיטות עבודה בטוחות ומתן הנחיות לעובדים כדי שעבודתם לא תגרום להם נזק.


השופט קבע כי התנהלות המעסיק מלמדת על ניסיון להתנער מאחריות לתאונה. לפיכך נקבע כי המעסיק לא הצליח להוכיח שפיקח על עבודת המנופאי כראוי ושהדריך אותו בנוגע לביצוע בטיחותי של העבודה. לפיכך נקבע כי המעסיק התרשל כלפי המנופאי בכך שלא הדריך אותו כראוי ולא פיקח באופן יעיל על ביצוע בטיחותי של העבודה.


השופט החליט לייחס לעובד אשם תורם בשיעור של 20%


לפי קביעת השופט, המעסיק היה צריך לנקוט בצעדים שונים כדי להקטין את הסיכון שנשקף לעובדיו, אך הוא לא עשה זאת. השופט הוסיף כי המעסיק לא הוכיח שלעובד ניתנו הדרכות בטיחות או שהנחיות הבטיחות שניתנו לו אכן יושמו בשטח. מאחר שהעובד הודה שאם היה עומד בצד לא היה נפגע, השופט החליט לייחס לו אשם תורם לתאונה בשיעור של 20%.


בעקבות פערים בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי קבע למנופאי נכות בשיעור של 3.75% בעקבות התאונה. מומחה בתחום האף אוזן גרון קבע לו נכות בשיעור של 15% בגין ליקוי שמיעה, נכות בשיעור של 10% בגין טנטון ונכות בשיעור 20% בגין סחרחורות, אך קבע שאין קשר בין נכויות אלו לבין התאונה.


השופט קבע למנופאי נכות תפקודית בשיעור של 15%


עם זאת, בתחום אף, אוזן, גרון, השופט קבע כי התאונה גרמה למנופאי לנכות בשיעור של 22.5%. בצירוף הנכות שנקבעה לאיש בתחום הפסיכיאטרי, השופט קבע כי נכותו המשוקללת היא בשיעור 28.31%. לאחר ששקלל את כלל הנתונים הרלבנטיים, השופט קבע כי במקרה זה הנכות התפקודית של המנופאי היא בשיעור של 15%.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה


בסופו של דבר השופט קבע שכלל נזקיו של המנופאי מסתכמים ב-486,536 שקלים. מסכום זה הוחלט לנכות אשם תורם בשיעור של 20% ותגמולי ביטוח לאומי שהמנופאי קיבל בסך של 33,544 שקלים. לאחר ניכוי הסכומים הרלבנטיים, השופט חייב את המעסיק לפצות את העובד בסך של 356 אלף שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך של 83,300 שקלים.


ת"א 44253-10-13