במקרה בו חתמו הצדדים על הסכם ממון וגירושין ולטענת התובעת היא טעתה לחשוב כי לא מגיע לה חלק בפנסיה של הנתבע, ולפיכך לא תבעה אותה, והנושא כלל לא אוזכר בהסכם הגירושין. הנתבע מנגד, טען כי התובעת למעשה ויתרה על זכותה בתמורה להגדלת דמי המזונות ואילו הייתה זכאית למחצית מכספי הפנסיה לא היה שוקל לבצע היוון לזכויותיו והפקדת התמורה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים.


כ"כ נגעה המחלוקת גם בשאלה האם רשאית התובעת להגיש תביעה בהתחשב בכך שההסכם כולל סעיף "סל" בגין העדר תביעות?


וכך נפסק ע"י כב' השופטת ארבל: "… במיוחד אני סבורה כי יש ליתן את הדעת לויתור בלתי מפורש בהסכם גירושין על זכויותיו של אחד מהצדדים שמא נעשה שלא בגמירות דעתו המלאה של הצד המוותר, וייתכן שיהיה מקום לשקול יצירת חזקה לפיה ויתור בלתי מפורש יעביר את הנטל להוכחת גמירות הדעת לצד הטוען לויתור…"


כך גם נפסק ע"י כב' השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 99783/99 פלונית נ' פלוני "... בנוגע לתביעת אישה לפיה זכאית היא לזכויות שצבר הבעל, אשר לא אוזכרו בהסכם הגירושין שנכרת בין הצדדים: זכותה מוכרת בדין, על פי הלכת השיתוף. לפיכך, דווקא הנתבע היה צריך לדאוג להחריג זכות זו במפורש בהסכם. לא לתובעת האחריות לכלול את זכותה בהסכם. כשרצו הצדדים להחריג נכסים מסוימים מגדר השיתוף הכול..." עם כל הכבוד מה שברור לא צריך לכתוב. צריך לכתוב מה שלא ברור ואם סברת, אתה הנתבע, כי הפנסיה אינה כלולה אתה היית צריך לכתוב זאת בהסכם במפורש.


כלומר: כל זמן שאין כל אזכור או אמירה בהסכם, במפורש או במשתמע, לעניין זכויות האישה ו/או הגבר בנסיבות העניין נטל השכנוע עובר לכתפי הנתבע, להוכיח כי אכן ויתרו התובעת על זכות שבדין.