לאחרונה אנו עדים למגפה של ביטולי רישיונות נשק, שנובעת ממדיניות המדינה להביא לידי כך שמספר האוחזים ברישיון נשק יהיה מועט ככל הניתן.

 

המצב כיום הוא כזה שבכל פעם בה נקרא אזרח תמים לחקירה, ולו חקירה ראשונית במשטרה ונפתח לו תיק פלילי, מיד מועברת הודעה ע"י משטרת ישראל למשרד הפנים, בה ממליצה משטרת ישראל למשרד הפנים לבטל את רישיון הנשק של אותו אזרח.

 

אותו אדם שיכול להיות כל אחד מאיתנו המוצא עצמו מול שוקת שבורה, כשהוא לא מבין מה הסיבה שמלכתחילה זומן לחקירה ובוודאי שאינו מבין מדוע נשלל ממנו רשיון הנשק.

 

לרבים מאלה המקבלים הודעה על ביטול רישון הנשק, הנשק נחוץ לצרכי עבודה ו/או הגנה עצמית.

 

גם באותם מקרים, בהם נסגר סוף סוף התיק המשטרתי, ואפילו מעילה של "חוסר אשמה", לא יוחזר רישיון הנשק. אם יקבל האזרח תשובה, הוא יוזמן להגיש בקשה לחידוש רישיון הנשק. אלא שאז....יאלץ לעמוד בתבחינים החדשים שנקבעו, לאחרונה, ואשר למעשה מעטים הם היכולים לעמוד בהם. כלומר .....נשק שנלקח .... לא יושב! 

 

אם כן מה הכלים העומדים לרשות האזרח התמים?

 

שלב 1 - הוא לפנות בהשגה למשרד הפנים, לשקול מחדש את ביטול הרישיון. עם הגשת ההשגה, משרד הפנים פונה למשטרת ישראל לקבל את המלצתה בעניין. על פי רוב המלצות המשטרה לא ממהרת להגיע, ולעיתים קבלת תשובת המשטרה תארך מס' חודשים. גם כאשר מתקבלת תשובת המשטרה בסופו של דבר, ברוב המקרים המלצת המשטרה היא שלילית ולכן משרד הפנים דוחה את ההשגה. פעמים רבות יאלץ האזרח להמתין לסיום כל ההליכים וסגירת התיק הפלילי נגדו.

 

שלב 2 - (ורצוי כי נעשה בו שימוש רק לאחר שניסינו את האפשרות הראשונה)- הגשת ערר על החלטת משרד הפנים לועדת ערר ברשות הממונה על רישוי נשק במשרד הפנים. מרבית העררים המוגשים, לא נידונים לעיתים חודשים ואף לעיתים מעל שנה.

 

שלב 3 - לאחר שמוצו שתי האפשרויות הנ"ל, ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי היושב כבית משפט לעניינים מנהליים. כלי זה נמצא כיעיל ביותר להחשת הטיפול בעררים המוגשים וככזה שבסופו של יום יביא להשבת רישיון הנשק לעותר.

 

רק לאחרונה בעתירה מנהלית שהגיש משרדנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, חזרה בה לפתע המדינה מהתנגדותה, לאחר שנה וחצי של טרטורים, והחזירה למבקש את נשקו. בנסיבות אלה אף קבע בית המשפט כי המדינה תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין למבקש.