חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע בסיס נורמטיבי לענישה ללא הרשעה. ההוראות הרלבנטיות לעניין זה נמצאות בסעיף 192א' לחוק. על פי הסעיף הנ"ל, במידה ובית המשפט הרשיע נאשם, וטרם ניתן גזר דינו של האחרון, הרי שהוא רשאי לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור. בסעיף 71א'(ב) לחוק העונשין, ניתן למצוא קביעה דומה. על פי סעיף זה, במידה ובית המשפט מצא כי נאשם ביצע עבירה, הוא רשאי לתת צו שירות גם ללא הרשעה, עם צו מבחן או בלעדיו, ולאחר שעשה כן דינו של צו השירות לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן יהיה כדין צו מבחן.

 

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

 

גם בסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשכ"ט-1969 ניתן למצוא בסיס להימנעות מהרשעה. סעיף 1 לפקודה קובע כי במידה ובית המשפט מצא נאשם אשם, אך לא הרשיעו, הוא רשאי להורות כי הנאשם ייתן התחייבות לא לבצע את העבירה האמורה בתוך תקופה שלא תעלה על שנה אחת.


חרף שורה של הוראות חוק אשר מאפשרות זאת, בית המשפט נוטה להשתמש בסמכותו להימנע מהרשעה בצמצום ובמשורה. נקודת המוצא לעניין זה היא כי יש להרשיע אדם אשר הוכח כי ביצע מעשים פליליים. מדובר אפוא בתפיסה משפטית הגורסת כי הרשעה מהווה פועל יוצא מהפרת הנורמה הפלילית והיא חלק בלתי נפרד מההליך הפלילי והתכלית העומדת בבסיסו. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי הקפדה על הרשעה בגין מעשים פליליים דרושה לשם העברת מסר הרתעתי לציבור (וקל וחומר לעבריינים פוטנציאליים). או כפי שהוגדר בפסיקה – "לשוות למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה, שגמול עונשי בצידו".


השופטת (בדימוס) אילה פרוקצ'יה התייחסה לכך בפסיקתה. כותבת פרוקצ'יה – "חברה אשר מבקשת להפעיל בדרך אפקטיבית את ההליך הפלילי, ומעוניינת בהפעלה הוגנת ושוויונית, תתקשה להשלים עם גישה שיפוטית אשר יהיה בה כדי לפטור נאשמים מהרשעה פלילית על אף שהוכחה אחריותם הפלילית. הרשעה הינה ביטוי שיפוטי לאחריות פלילית ובלעדיה קביעת האחריות חסרה את החוליה האחרונה המוסיפה לה משמעות נורמטיבית נדרשת".


נסיבות מיוחדות וחריגות


כפי שניתן להבין, הסמכות להורות על ביטול הרשעה מופעלת בבתי המשפט בישראל במקרים חריגים בלבד ובהתאם לנסיבות יוצאות דופן אשר יש בהן כדי להצדיק הליכה בדרך זו. נסיבות חריגות אלה יכולות להיות פער בלתי סביר בין חומרתה של העבירה לבין הנזק אשר צפוי לנאשם בגין הרשעתו בדין. השופטת איליה פרוקצ'יה הגדירה זאת באופן הבא – "נסיבות בהן עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה".


למעשה, ההלכה הפסוקה קבעה כי הימנעות מהרשעה דורשת עמידה בשני תנאים מצטברים:

  • ההרשעה פוגעת פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם.
  • מדובר בעבירה אשר מאפשרת בנסיבות המקרה לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים.

בית המשפט, בבואו להורות על הימנעות מהרשעה, צריך לעמוד על האיזון שבין הנזק אשר צפוי לנאשם כתוצאה מהרשעתו לבין האינטרסים הציבוריים הרחבים (לרבות אכיפה שוויונית והרתעת הרבים).


מה בין אדם לתאגיד?


ובכן, למרות שהימנעות מהרשעה הינה מהלך חריג, מדובר עדיין בסוגיה המעוגנת בשורה של הוראות וחוק ופסיקות בערכאות השונות. מהי אפוא ההתייחסות במקרה זה לתאגידים ומה ההבדל ביניהם לבין האדם ה"פרטי"? ככלל, אין הבחנה במשפט הפלילי בישראל בין תאגידים לאדם. למעשה, קיימת הכרה באחריותו הפלילית של תאגיד לעבירות אשר בוצעו על ידי האורגנים שלו. אי לכך, באופן תיאורטי, ניתן להחיל גם על תאגידים את ההוראות אשר פורטו לעיל ואשר מאפשרות הימנעות מהרשעה. עם זאת, ישנם מספר קשיים פרקטיים בסוגיה זו.


בית המשפט המחוזי בחיפה התייחס לאחרונה לסוגיה הנ"ל במסגרת פסק דין שניתן על ידו בע"פ 1314-06-11 מדינת ישראל נ. חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ. במקרה זה, נקבע כי היות ולא ניתן להטיל על תאגיד צו שירות לתועלת הציבור או צו מבחן, ולא ניתן להסתפק ב"התחייבות מהימנעות מעבירה בלבד", אין להימנע מהרשעת התאגיד. השופט יוסף אלרון קבע כי תנאי מקדים לצו שירות לתועלת הציבור או צו מבחן הינו עריכת תסקיר בעניינו של הנאשם. לדידו של השופט אלרון, לא קיים כיום מנגנון אשר יכול לערוך תסקיר בעניינו של תאגיד. אי לכך, נקבע כי "האפשרות להימנע מהרשעה של תאגיד לאחר הוכחת אחריות פלילית הינה בלתי ישימה".

 

השופט הדגיש כי הימנעות מהרשעה קשורה בקשר הדוק בקביעת סנקציה פלילית שיקומית בצידה. אי לכך, והיות ולא ניתן לקבוע סנקציה כאמור כנגד תאגיד, אזי אין מקום להימנעות מהרשעתו. יתרה מכך, השופט הוסיף וקבע כי "שיקולי ההתרעה אשר קיימים בעניינו של הפרט מבחינת המשפט הפלילי אינם זהים לרכיבים המרתיעים אשר ננקטים כנגד תאגידים בהליכים כגון דא".

 

גישה שונה


עם זאת, ניתן למצוא גם גישה שונה. לדוגמא, השופטת נגה אוהד, בפסק דין אשר ניתן על ידה בבית המשפט המחוזי מרכז בעפ"א 6644-08-07, אישרה הסדר טיעון בין הפרקליטות לבין תאגיד נאשם אשר הודה בביצוע הליכים פליליים, ובמסגרת הסדר הטיעון הסתיים ההליך ללא הרשעה. מדובר במקרה בו בית המשפט השלום הרשיע את התאגיד, אך הרשעתו בוטלה במסגרת ההליך בפני בית המשפט המחוזי.

 

נימוקיה של השופטת אוהד במקרה דנן היו כי "גם חברה זכאית ליהנות מהגנות אשר החוק הקנה לבני אנוש, ונסיבות המקרה דנן הינן כאלה שעלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לבין חומרת העבירה". בסופו של היום, בית המשפט קבע כי ניתן להימנע מהרשעת התאגיד ואפשר להסתפק בקנס בלבד והתחייבות להימנע מביצוע העבירה. כמו כן, נפסקו גם פיצויים לוועדה המקומית לתכנון ובניה שהייתה "קורבן העבירה".