בקשה לשחרור ממשמורת - נתין חוף השנהב

עתמ (י-ם) 32266-05-12‏

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים הורה על שחרורו של נתין חוף השנהב ממשמורת בה הוא שהה מאז מרץ 2012 (דהיינו, כארבעה חודשים). מדובר בבחור צעיר אשר הסתנן לישראל דרך גבול מצרים בשנת 2008, ונשאר בארץ מכוח מדיניות אי הרחקה בנוגע לנתיני חוף השנהב. במקביל, העותר הגיש בקשה למקלט מדיני באשר לעניינו הספציפי. בקשתו נדחתה בתחילת שנת 2010. עם סיום מדיניות אי ההרחקה בנוגע לנתיני חוף השנהב, העותר נעצר והושם במשמורת. בקשתו לשחרור נדחתה על ידי בית הדין למשמורת ונאמר כי היות ובקשת המקלט המדיני נדחתה, וכך גם הערעור עליה, והיות ומדיניות אי ההרחקה באשר לנתיני חוף השנהב הסתיימה, אין מנוס מגירושו של העותר מישראל. נקבע כי יש להשאירו במשמורת עד למועד הגירוש.

יש לכם שאלה?

פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית

הדיון בבית הדין למשמורת התנהל שלא בנוכחותו של ב"כ העותר ועל כן הוגשה בקשה לקיום דיון מחדש. בקשה זו הוגשה באפריל 2012 אך נותרה ללא מענה עד עצם היום הזה. אי לכך, הוגשה העתירה דנן לבית המשפט לעניינים מנהליים. העתירה תקפה בעיקר את ביטול מדיניות אי ההרחקה אך כללה גם טענות לגבי העותר באופן ספציפי.

בשל מצוקתו של העותר, בית המשפט לעניינים מנהליים הורה על קיום דיון בתוך מועד קצר. עם זאת, משרד הפנים לא השכיל להגיש את תגובתו העניינית לעתירה והדיון נדחה. בית המשפט דחה את הדיון בעתירה, אך קבע כי עליו לדון בבקשה לצו ביניים לשחרור העותר ממשמורת.

"משמורת איננה עונש"

בית המשפט קבע כי טענותיו של העותר כנגד הפסקת מדיניות אי ההרחקה לא תוכלנה לעמוד על הפרק וזאת בעקבות פסיקה בעניין אשר התקבלה לאחרונה בבית המשפט העליון (ובמסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של השופט שפירא בבית המשפט המחוזי, שאישר את הפסקתה של מדיניות אי ההרחקה לגבי נתיני חוף השנהב). עם זאת, נקבע כי טענותיו של העותר בנוגע לעניינו הפרטני לא זכו לתשובה מצד משרד הפנים. אי לכך, נקבע כי יש לשחרר את העותר ממשמורת עד למתן פסק הדין בעתירתו.

סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל קובע כי ממונה ביקורת הגבולות רשאי להורות על שחרור שוהה שלא כדין ממשמורת וזאת כל אימת שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף. בין התנאים הללו נקבע כי אין להותיר אדם במשמורת כאשר הוא שוהה בה יותר מ-60 ימים, הוא משתף פעולה באופן מלא עם הרשויות ולא נשקפת ממנו סכנה לציבור. בית המשפט קבע כי העובדה שהעותר הגיש "בקשה למצות את ההליכים בעניינו" לא העידה על "העדר שיתוף פעולה מלא מצידו". כמו כן, נטען כי משרד הפנים לא הוכיח כי העותר מסכן את שלום הציבור או ביטחון המדינה. אי לכך, נקבע כי בהעדר סייג מתאים, לא היה מנוס מלהורות על שחרורו של העותר ממשמורת.

"על אינטרס ציבורי בעל משקל של ממש, המצדיק את המשך הישארותו של העותר במשמורת, לא שמעתי", כתבה השופטת נאווה בן-אור בפסק הדין. כמו כן, השופטת הזכירה למשרד הפנים כי "תכלית השהייה במשמורת אינה תכלית ענישתית. דהיינו, בהעדר הצדקה עניינית המשרתת את תכליות חוק הכניסה לישראל, אין להחזיק באופן ממושך במשמורת, קל וחומר כאשר ניתן בהחלט להשיג את תכליותיה של המשמורת באמצעים מידתיים יותר". נקבע כי העותר ישוחרר ממשמורת בהתאם לתנאים הבאים:

1. הפקדת ערבות כספית בסך של 3,000 שקלים להבטחת תנאי שחרורו ויציאתו מהארץ.
2. התייצבות שבועית במשרדי מחלקת ההגירה בחולון.
3. המצאת כתובת מגורים אשר העותר יתחייב שלא לשנות אלא בהתאם להודעה לרשויות ההגירה.