ע"א 563/11
לוגו שלושת הפסים של חברת "אדידס" הפך לשם דבר מבחינת מוצרי הנעלה וביגוד. מדובר בלוגו כל כך מוכר עד אשר די בשלושת הפסים כדי לדעת שעסקינן במוצר של "אדידס" (והחברה אף איננה צריכה לרשום את שמה לצד הפסים האלכסוניים). האם לוגו של ארבעה פסים, הדומה באופן מהותי ללוגו של חברת האופנה הגרמנית, עלה כדי הפרת סימן מסחר? סוגיה אשר זהו עניינה הונחה לפתחו של בית המשפט העליון.
יש לכם שאלה?
חברת ההנעלה והספורט טענה כי היא קיבלה לפני כשבע שנים הודעה מהמכס בנוגע למכולה שהגיעה לנמל אשדוד ובה נעליים אשר הוטבע עליהם לוגו בן ארבעה פסים המצוירים במקביל ובאלכסון. נציגי המכס הודיעו ל"אדידס" כי הם עיכבו את המשלוח וזאת בשל הדמיון הרב שלו למוצרי החברה. "אדידס", אשר הייתה סבורה כי נעליים המוטבע עליהן לוגו כגון דא הפרו באופן מהותי את סימן המסחר שלה, סירבה לבקשתו של היבואן לשנות את הלוגו על ידי הוספה של X או פס נוסף. במקביל, היא הגישה כנגד היבואן תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
במסגרת התביעה, אשר הוגשה בגין הפרת סימן מסחר, דילול וגזל מוניטין, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, נטען כי הנעליים הטעו את הצרכן הסביר בנוגע להיותן מוצרים של "אדידס". בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי נעליים עליהן הוטבעו ארבעה פסים ולצידם רשום השם "סינדי", לא היו נעליים שניתן לחשוד בהן כי הן מוצרים של החברה התובעת. אי לכך, "אדידס" הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. לדאבונה, גם בית המשפט העליון דחה את טענותיה.
טענות הצדדים
"אדידס" טענה בערעור כי הצבת שני הלוגואים זה לצד זה לא הייתה יכולה להוביל למסקנה אחרת מלבד שמדובר בהפרת סימן מסחרי. נטען כי צרכן סביר איננו "סופר פסים" וייתכן בהחלט כי רוכשי נעליים אלה יטעו לחשוב שמדובר במוצרים של "אדידס". החברה טענה כי בבתי משפט ברחבי העולם נקבע זה מכבר ששני פסים או ארבעה פסים מהווים הפרה של הסימן המסחרי שלה. נטען כי היבואן, בבואו להטביע את ארבעת הפסים, פעל באופן מודע כדי להתעשר על חשבונה של המערערת.
היבואן טען כי דין הערעור להידחות. לטענתו, "אדידס" לא הוכיחה הטעיה וזאת משום שבין הנעליים לא היה כל דמיון. זאת ועוד, היבואן טען כי "אדידס" הינה בעליו של לוגו בן שלושה הפסים, ולא של לוגו ובו ארבעה פסים. זאת ועוד, הודגש כי הנעליים יובאו לשם שיווק בבסטות ברחבי הרשות הפלשתינאית והשם המסחרי שהוטבע עליהם היה שונה לחלוטין משמה של המערערת. במילים אחרות, היבואן טען כי צרכן סביר היה יכול בהחלט לדעת שלא מדובר בנעליים של החברה היוקרתית אלא במוצר פשוט שנמכר בתום לב.
בית המשפט העליון דוחה את הערעור
בית המשפט העליון קבע כאמור כי דין הערעור להידחות. בפסק הדין, אשר התקבל בדעת רוב של השופטים רובינשטיין וחיות, נקבע כי אמנם מוצריה של המערערת מזוהים בכל העולם עם לוגו שלושת הפסים, אך לא ניתן לקבוע כי יבואן אחר לא היה בוחר בלוגו המדובר לולא "אדידס" הייתה "הולכת עליו". אי לכך, נקבע כי ההגנה על סימן המסחר במקרה דנן הייתה חלשה וזאת משום שהסימן שנטען כמפר היה דומה אך לא זהה. כמו כן, בית המשפט העליון הדגיש כי מעולם לא נקבע ששימוש ביותר פסים או פחות היווה הפרת סימן המסחר של "אדידס".
השופטת חיות כתבה בפסק הדין כי קביעה אחרת הייתה מובילה באופן ברור להענקת "מונופול" על הפסים לחברת "אדידס" ומניעת אפשרות מכל יבואן אחר להשתמש בפסים לעיצוב מוצריו. נקבע כי אמנם "אדידס" השקיעה מאמצים גדולים בשיווק לוגו שלושת הפסים, ומאמציה אף נשאו פרי כאשר היא מזוהה עם הסימן הנ"ל בכל העולם, אך לא ניתן להסיק כי שימוש בפסים על ידי מתחריה של החברה הינו אסור מבחינת החוק.
יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי לא ניתן לבחון את הלוגו שהוטבע על נעלי המשיבה אלא כמכלול. דהיינו, הודגש כי הביטוי "סינדי" הוטבע על הנעליים ועל כן הצרכן הסביר לא היה יכול לטעות שמדובר בנעלי "אדידס" מקוריות. לא זו אף זו, בעוד "אדידס" משווקת את נעליה בחנויות מובחרות, הנעליים של היבואן במקרה דנן - תושב הרשות הפלשתינאית - יועדו למכירה בבסטות ברחבי הרשות. דהיינו, גם מקום מכירתן לא היה יכול להטעות את הצרכנים באשר לטיב המוצר.
.JPG)
.jpg)
.jpg)
