ע"א 8778/04


בית המשפט העליון קבע כי סימן המסחר של לבן "אשל" שייך לחברת תנובה ולא לחברת יטבתה. מדובר במאבק בין ענקיות החלב באשר לשימוש הבלעדי בשם "אשל" עבור הלבנייה המפורסמת. בעוד תנובה טענה כי מדובר בשם מסחרי, יטבתה ביקשה לקבוע כי עסקינן בשם גנרי.

 

יש לכם שאלה?

פורום סימן מסחר | מותגים

פורום קניין רוחני

פורום יזמות עסקית

פורום הקמת חברה


עובדות המקרה היו כדלקמן. תנובה התחילה בשנת 1958 לייצר לבנייה בשם אשל ומוצר דומה החל להיות מיוצר על ידי יטבתה בשנת 1962. גם יטבתה קראה למוצר "אשל". בשנת 1987, החברות חתמו ביניהן על הסכם הפצה ובו נקבע כי יטבתה תשווק את מוצריה באמצעות תנובה בדרום הארץ בלבד. עם זאת, בשנת 1998, שיתוף הפעולה נפסק. חברת תנובה הגישה בנובמבר 1997 בקשה לרישום סימן המסחר "אשל". חצי שנה לאחר מכן, חברת יטבתה הגישה בקשה לרישום סימן המסחר "אשל יטבתה". שתי החברות הופנו, בעקבות הדמיון בין הסימנים, להליך משפטי מול הפוסק בקניין רוחני.


תנובה טענה, בהליך אשר התנהל מול הפוסק, כי הסימן "אשל" מזוהה על ידי קהל הצרכנים כמוצר שלה. אי לכך, נטען כי חברת יטבתה, בעשותה שימוש בסימן "אשל", הטעתה את הצרכנים. לטענת תנובה, כאשר הופסק שיתוף הפעולה בין החברות, נשמטה הקרקע תחת זכותה של יטבתה לעשות שימוש בסימן המסחר. כמו כן, תנובה טענה כי לא מדובר במקרה של שם גנרי אשר היה ניתן להתירו לשימוש הכלל וזאת משום ש"אשל" הינו שם מסחרי. לסיכום טענותיה, תנובה ביקשה לרשום את סימן המסחר על שמה וזאת נוכח המוניטין אשר היא בנתה לגביו לאורך שנים רבות.


יטבתה: "אשל זהו שם גנרי"


חברת יטבתה ראתה את הדברים באור אחר. לטענתה, הציבור תופס את המושג "אשל" כשם גנרי לחלב מוחמץ ועל כן לא מדובר בסימן מסחר. אי לכך, טענה יטבתה, הפוסק היה צריך ללכת באחד משני הנתיבים הבאים - לקבוע כי מדובר בשם גנרי אשר הינו נחלת הכלל, או לרשום במקביל את שני סימני המסחר.


הפוסק ובית המשפט העליון


הפוסק ביכר את עמדתה של תנובה. נקבע כי "אשל" איננו שם גנרי וכאשר שיתוף הפעולה בין יטבתה ותנובה הסתיים בשנת 1998, היה על יטבתה להפסיק את השימוש בו. כמו כן, נקבע כי יטבתה נהגה בחוסר תום לב כאשר היא הגישה בקשה לרישום סימן המסחר לאחר שתנובה עשתה בו שימוש במשך שנים. יטבתה הגישה ערעור על הפסק לבית המשפט העליון. לדאבונה, בית המשפט העליון לא התערב החלטת הפוסק.


השופטים - רובינשטיין, ריבלין וארבל - ניתחו בפסק דינם את המשמעות המילונית של המונח "אשל" וקבעו כי מדובר באחד משמותיה המסחריים של לבנייה. אי לכך, נקבע כי עדיין לא מדובר בשם גנרי הפתוח לשימוש הכלל. בפסק הדין נקבע כי ייתכן בהחלט שבמרוצת השנים המונח "אשל" יהפוך לשם גנרי, אך אין זה המצב כיום. כמו כן, בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענותיה של תנובה לכך שהיא הגישה את הבקשה לרישום סימן המסחר חצי שנה לפני יטבתה, וכן שהיא הצליחה לייצר לעצמה מוניטין בעניין זה במשך למעלה מ-40 שנה. דהיינו, נקבע כי יטבתה לא הייתה רשאית להמשיך ולעשות שימוש בסימן המסחר לאחר תום ההתקשרות בין שתי החברות.