ע"א 4956/90 פזגז נ’ גזית הדרום

עובדות המקרה:

נכרת הסכם בין פזגז ובין גזית, לפיו קיבלה גזית על עצמה להפיץ את הגז המשווק על-ידי פזגז באזור הערים דימונה וירוחם. הסכם זהה בניסוחו נכרת מאוחר יותר בשנת 1979 בין גזב"ש ובין פזגז, להפצת גז בחלקים אחרים של אזור הדרום.

 

בשנת 1972הקימה פזגז מיתקן למילוי גז בסניף שלה בבאר-שבע והחלה למלא בו את מיכלי הגז אשר הופצו על-ידיה ישירות ללקוחותיה בעיר באר-שבע. תוך זמן קצר החלה גם גזית למלא את מיכלי הגז הריקים, שהוחזרו על-ידי לקוחותיה, באותו מיתקן. הסדר זה החליף את ההסדר הקודם בין הצדדים. בחודש מאי 1988החליטה פזגז לסגור את מיתקן המילוי בבאר-שבע. החל משלב זה שונה ההסדר בין הצדדים, כך שהמפיצים - לרבות גזית וגזב"ש - הביאו למחסנה של פזגז מיכלים ריקים וקיבלו כנגדם מיכלי גז מלאים, אותם הפיצו ללקוחות.

 

בחודש נובמבר 1988החליטה פזגז להפסיק להפיץ גז במישרין באזור הדרום. בעקבות סגירת הסניף בבאר-שבע הודיעה פזגז למשיבות כי בכוונתה לסגור את המחסן בבאר-שבע, וכי מוטלת עליהן החובה, להחזיק מחסן משלהן לצורך פעילותן כמפיצות. המשיבות טוענות כי על המערערת להמשיך ולהחזיק במחסן מתוקף ההסכמים ביניהם.

האם היה בהתנהגות שינוי של החוזה?

בחוזה קיים בסיס של יחס של אמון. היחסים נתונים לשינוי במשך הזמן. חוזה יכול שייעשה בכל צורה שהיא אלא אם צורה מסוימת היא תנאי לתוקפו ע"פ חוק או ע"פ הסכם בין הצדדים.


כאשר מדובר בשינוי חוזה כתוב על דרך של התנהגות הצדדים המאוחרת לכריתתו, מן הדין שהתנהגות הצדדים לחוזה תשקף את גמירת הדעת לסטות מהוראות החוזה.


עקביותם הפנימית של דיני החוזים מחייבת, כי המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים. גם הצורך במערכת יחסים יציבה וניתנת לחיזוי מראש על-ידי הצדדים מחייב, כי לא בנקל יוסק מהתנהגותם של הצדדים הרצון בשינוי של החוזה ביניהם, ודברים אלו נכונים, מקל וחומר, כשמדובר בחוזה שלא נקצב לו זמן, ואשר מעצם טיבו הוא חוזה לתקופה ארוכה, כבענייננו.


לסיכום,

 

המסקנה שהוראה חוזית שונתה או בוטלה תושתת על בסיס מוצק וברור, לא פחות מזה הנדרש לשם הסקת עצם קיום היחס החוזי בין הצדדים.