האם במסמך התקיימו יסודות גמירות הדעת ומסוימות?

ע"א 1049/94 דור אנרגיה נ’ חמדן

עובדות המקרה:

בין חמדן לדור אנרגיה נערכה טיוטת הסכם חתומה שלפיה ההסכם המחייב ייחתם במועד מאוחר יותר. חמדן חוזר בו מן ההתקשרות.

האם נכרת חוזה מחייב ותקף בין הצדדים?

1. המבחן האחד הוא כוונתם של הצדדים ליצור קשר חוזי ביניהם עם ההסכמה על זכרון הדברים; המבחן השני הוא קיומה של הסכמה בזכרון הדברים על הפרטים המהותיים החיוניים של העסקה שביניהם.

2. הדרישה לגמירת-דעת היא הדרישה להשתקפות חיצונית של כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב. את גמירת הדעת יש לבחון דרך עיניו של מתקשר סביר במעמדם של המתקשרים.

 
3. במקרה דנן, ניתן לראות מספר אינדיקציות לגמירות הדעת של הצדדים: בסיכום הדברים נאמר מפורשות כי טיוטת ההסכם הינה סופית ומחייבת, וכי למשיב אין עוד דרישות מהמערערת, בין הצדדים הוסכם כי הפגישה ביום שבת מיועדת אך לחתימה על החוזה, לאחר שיודפס, ואין בה עדות לכך כי הצדדים אמורים להמשיך את המשא-ומתן ביניהם. החתימה על החוזה לא הותנתה בתנאי כלשהו לבד מהדפסת החוזה, התנהגותו של המשיב לאחר החתימה על סיכום הדברים.

4. העדר חתימה אינו מעיד בהכרח על העדר גמ"ד כאשר נסיבות העניין תומכות במסקנה ההפוכה.

5. על-מנת שיתקיים בהסכם יסוד המסוימות, יש צורך בקיום הסכמה על הפרטים החיוניים לעיסקה. עם זאת, אין צורך שהחוזה יהיה כליל השלמות, בייחוד כאשר הוכח קיומו של היסוד הראשון של גמירת הדעת.

6. אין צורך שכל הפרטים המהותיים והחיוניים יהיו כתובים בזכ"ד, אם אותם פרטים חיוניים ניתנים להשלמה ע"פ הדין. במסמך אומנם חסרים מס’ נספחים הנלווים לחוזה, אולם ניתן להשלים את אותם פרטים מכוח הדין או הנוהג בחוזים בין חברות דלק למפעילי תחנות דלק.

לסיכום,

במסמך התקיימו יסודות גמירות הדעת הנלמדים מהנסיבות. זאת ועוד, בהסכם אף מתקיים יסוד המסוימות ולפיכך המדובר בחוזה מחייב ותקף.