סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בנצרת השופט אברהם אברהם דחה את ערעורו של עו"ד סאמי שיבלי כנגד אגף מע"מ , שלא הכיר במחצית הוצאותיו המשפטיות בגין ניהול משפטו באשמת הריגתו של אחר ופציעת שניים אחרים, כמס תשומות.


רקע:


המערער, עורך דין, עמד לדין בשנת 2008 באשמת הריגתו של אדם ופציעתם של שניים אחרים. מכתב האישום עלה, כי פלוני התקשר אליו וביקש ממנו יעוץ מקצועי בדיני משפחה, ונועד להיפגש עמו במקום פלוני בכפר דבוריה, בשעת לילה. המערער הגיע למקום, ונפל למארב שטמנו לו שלושה, שהמתינו לו כשבידיהם אלות עץ, ומשהגיע החלו מכים בו באלותיהם.

 

המערער מצויד היה באקדח ובעיצומו של מאבק עלה בידו לשלוף את אקדחו. הוא ירה בשלושה, הרג אחד מהם, ופצע את השניים הנותרים. השופט אברהם זיכה את עו"ד שיבלי במהלך המשפט הפלילי שכן קבע, כי את פעולת הירי הוא עשה מתוך הגנה עצמית.


בדו"חות שהגיש עו"ד שיבלי לאגף מע"מ הוא ביקש לראות בהוצאות המשפטיות שהוצאו להגנתו במשפט הנ"ל, כמס תשומות והאגף סרב להכיר בכך. הוא השיג על קביעה זו ותחילה נדחתה השגתו, ומאוחר יותר הכיר האגף במחצית מן ההוצאות שהוצאו כמס תשומות. על כך ערער לביהמ"ש המחוזי.


המערער טען בין היתר, כי את ההוצאה על הגנתו במשפט הפלילי הוא הוציא על מנת שלא ייכלא, כדי שיוכל להמשיך את דרכו כעורך דין. אילו הורשע – היה נידון למאסר, ולכן לא יכול היה להמשיך בדרכו המקצועית. כן טען כי נטמן לו פח והוא הובא כביכול לשם מתן יעוץ מקצועי על מנת לייעץ ייעוץ מקצועי ומכאן שמ דובר בתשומות, ולכן יש להכיר בזכותו לנכותן ככאלה.


אגף המע"מ טען כי הגנתו של עו"ד שיבלי בהליך הפלילי נדרשה, ראשית לכל, על מנת לחלצו ממאסר, משמע כאדם פרטי, ולא על מנת להגן על האפשרות להמשיך ולעסוק במקצועו והיות והכיר בתכלית הנוספת שבהגנתו בהליך הפלילי, כלומר להבטיח שימשיך ויעסוק במקצועו- הכיר במחצית ההוצאות כמס תשומות.


השופט אברהם ציין כי השאלה הרלוונטית היא, האם השירות המשפטי שקיבל המערער הוא בבחינת שירות שניתן לו "לצרכי עסקו או לשימוש בעסקו". בתי המשפט נתנו למלים אלו פירוש ליברלי מרחיב. ואף על פי כן סבר השופט, כי הרחבת הפירוש על מנת שיחול על עניינים דוגמת אלה שלפנינו היא מרחיקת לכת יתר על המידה, משמע אין לראות את ההוצאות הללו כמס תשומות, בכל אחת משתי החלופות שהציע המערער מן הטעמים שפרט בהחלטתו.


לאור האמור נדחה הערעור.
 

ע"ש 2/10 ניתן 8.4.10.