כ-60 פעילים מתנועת ארץ ישראל שלנו יצעדו הבוקר (2.3) ביפו במחאה על מה שהם מכנים "פעילות התנועה האסלאמית בעיר". בין הצועדים ניתן יהיה למצוא את ח"כ ד"ר מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), ופעילי הימין איתמר בן גביר וברוך מרזל. על מנת לאפשר את קיום ההפגנה, נערכו במקום כוחות משטרה גדולים אשר כוללים פרשים, שוטרי יס"מ, שוטרי משמר הגבול, מסוק משטרתי ואף צפלין.


כמחאה על הצעדה, יתקבצו מספר תושבי יפו בגן השניים ברחוב יפת. הצעדה אמורה לחצות את רחוב יפת, אחד מרחובותיה הראשיים של יפו, ולהמשיך עד לפינת רחוב מרגוזה. לפני מספר ימים כתב ראש העיר, מר רון חולדאי, מכתב לניצב שחר איילון, מפקד משטרת מחוז תל-אביב. חולדאי טען במכתבו כי מדובר בפרובוקציה ממדרגה ראשונה.


דרכם של המפגינים לקבלת הרישיון הדרוש להפגנה לא הייתה קלה. משטרת ישראל ניסתה למנוע את קיום ההפגנה על ידי הצבת תנאים לקיומה בניגוד לרצונם של המפגינים. בסופו של היום, המפגינים הגישו עתירה לבג"צ אשר אישר את קיומה של התהלוכה.


בתקופה האחרונה נדרש בג"צ לבחון פעם אחר פעם את האיזון בין רצונה של המשטרה למנוע הפגנות בגין "חשש לפגיעה בשלום הציבור", לבין זכותם של אזרחים לחופש הביטוי המתבטא לעיתים בהפגנות במקומות "מועדים לפורענות".


לדוגמא, במרץ 2010 הוגשה לבית המשפט העליון עתירה על ידי פעילי שמאל, אשר ביקשו לצעד לאזור בתי היהודים בשכונת שיח ג'ארח בירושלים. ניצב אהרון פרנקו, ומשטרת מחוז ירושלים, התנגדו לאישור התהלוכה בגין חשש לפגיעה בשלום הציבור. בעקבות פסיקת בג"צ, הותר למפגינים לצעוד באזור. עם זאת, הפגנתם של פעילי השמאל, כמו גם הפגנת פעילי הימין ביפו, הוגבלה במיקומה. למעשה, מדובר היה בפשרה בין המשטרה לבין המפגינים, אשר מהווה איזון מסוים בין שלום הציבור לחופש הביטוי.


מקור סמכותה של המשטרה להגביל הפגנות


מקור סמכותו של מפקד משטרת המחוז, לאשר או לא לאשר את קיומה של הפגנה, נובע מסעיפים 84 ו-85 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971. סעיפים אלו מעניקים למפקד משטרת מחוז סמכות להתנות שורה של תנאים לשם קיום הפגנה. סעיף 85 לפקודה קובע כי בסמכותו של מפקד משטרת המחוז בו מבקשים המפגנים לקיים מחאתם, להתנות את קיום הפגנה ברישיון.
 

מפקד משטרת המחוז רשאי אפוא להשתמש בסמכותו זו, כל אימת שהוא סבור כי העניין מתחייב לשם קיום הסדר הציבורי ו\או הביטחון הציבורי. על בסיס הוראה זו, מפקדי המחוזות במשטרה הוציאו הודעות כלליות לפיהן כל מי אשר מבקש לערוך תהלוכה או לארגן אסיפה, מתחת לכיפת השמיים, חייב לקבל היתר לכך.


הוראה זו קובעת כי אדם אשר רוצה לארגן תהלוכה או אסיפה צריך לפנות למפקד המחוז המשטרתי בבקשת רישיון. מפקד המחוז רשאי אפוא לתת את הרישיון, לסרב לתת אותו, או לתת אותו בתנאים. לשון סעיף 85 לפקודת המשטרה הינה כללית ועמומה. הסעיף איננו מפרט מהם התנאים אותם רשאי להציב מפקד משטרת המחוז בפני המבקש את קיום התהלוכה, ובשל אילו שיקולים רשאי לקבוע המפקד תנאים כאמור.
 

חופש הביטוי כזכות חוקתית


חופש הביטוי הוגדר בבית המשפט העליון כ"ציפור נפשה" של הדמוקרטיה. מדובר בזכות יסוד אשר מהווה גם עיקרון על בכל משטר דמוקרטי. נשיא בית המשפט בעליון בדימוס, אהרון ברק, הגדיר זו בפסיקתו "בלא דמוקרטיה אין חופש ביטוי, ובלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה".


הכנסת חוקקה, בשנת 1992, את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חופש הביטוי, כעיקרון על, לא זכה בלשון החוק לעיגון מפורש. עם זאת, שורה ארוכה של פסקי דין, אשר ניתנו בבית המשפט העליון, קבעו כי במסגרת הזכויות והחירויות המוגנות על ידי חוק זה, ניתן למנות גם את חופש הביטוי. למעשה, פסיקה זו מעניקה לחופש הביטוי מעמד של זכות חוקתית.
 

המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, אליהו מצא, התייחס לעניין זה בכותבו, "מהו כבוד האדם ללא החירות היסודית הנתונה לאדם, לשמוע את דברי זולתו ולהשמיע את דבריו שלו; לפתח את אישיותו, לגבש את השקפת עולמו ולהגשים את עצמו?!".
 

האם המשטרה יכולה שלא לאשר הפגנה בשל מחסור בכוח אדם?


ישנם מקרים בהם מפקד משטרת המחוז טוען בפני המפגינים כי לנוכח סדר הכוחות הדרוש לשם אבטחת ההפגנה, אל מול משימותיה האחרות של המשטרה, הוא אינו יכול לאפשר את קיום התהלוכה במתכונת המבוקשת. הלכה פסוקה היא מפקד משטרת המחוז רשאי, בסיטואציות כגון אלו, להתנות את קיום ההפגנה בתנאים של אופן, מקום וזמן. בנסיבות קיצוניות יותר, רשאי מפקד משטרת המחוז שלא לאשר את ההפגנה כלל.

 

עם זאת, יודגש כי חיסכון במשאבים איננו שיקול אשר מצדיק, לכשעצמו, סירוב מצד המשטרה לקיום הפגנה. הנשיא בדימוס, אהרון ברק, התייחס לכך בכותבו – "הגנה על זכויות אדם עולה כסף, וחברה המכבדת זכויות אדם צריכה להיות נכונה לשאת במעמסה הכספית".