רע"א 9111/07, די.בי.קיו נתונים איכותיים בע"מ נ’ די.סי.אל ישראל (1983) בע"מ

העובדות:


1. המבקשת, העוסקת בטיוב נתונים, כרתה בשנת 2004 הסכם עם המשיבה ועם מר פתחיה מנקין, ממייסדי המשיבה, שלפיו הקנתה המשיבה למבקשת זכות שימוש ברעיון ובפיתוחי רעיון לביצוע טיוב נתונים.


2. המבקשת הודיעה על ביטול ההסכם, בטענה כי המשיבה ומנקין הטעו אותה לסבור כי הרעיון פותח על ידם והוא שלהם.

 

המשיבה מצידה הגישה תביעה, שבה עתרה להצהיר, בין היתר, כי ההסכם תקף, ובגדרה של התביעה האמורה עתרה לצווים זמניים.

 

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה להוצאת צווים זמניים. תוקף הצווים האמורים הותנה בהפקדת עירבון בסך 50,000 ש"ח. המבקשת משיגה על היקף הבטוחות שהמשיבה חויבה בהפקדתן כתנאי לכניסת הצווים הזמניים לתוקפם.

החלטה:


3. תובע העותר לסעד זמני נוטל על עצמו את הסיכון כי ימצא עצמו נדרש לפצות את מי שאליו מופנה הצו על הנזקים שנגרמו בשל מתן הסעד הזמני, אם תיפסק התביעה, או יפקע הצו.

 

בהתאם לכך, על בית המשפט הנותן צווים זמניים להתנותם בהמצאת בטוחות מתאימות וזאת בנוסף להתחייבות העצמית לפיצוי הנתבע.

 

שתי הבטוחות אותן מונות התקנות בהקשר זה הן ערבות ועירבון. ערבות היא התחייבות של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי), לרבות ערבות בנקאית. "ערבון" מוגדר בתקנה 1 לתקנות כ"ערובה חפצית לקיום חיוב קיים או עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב, לרבות ערבות בנקאית". יוזכר, מבלי להרחיב ולמצות, כי שתי הבטוחות האמורות נבדלות במהותן ונפקותן המשפטית, ומכאן, בין השאר, נובע גם שוני בדרך מימושן על פי התקנות.

 

הערבות איננה מקימה לנתבע זכויות נוספות על אלו שיוצרת התחייבותו העצמית של התובע ומטרתה רק להבטיח את קיום התחייבותו העצמית של מבקש הסעד הזמני.

 

מימושה על פי התקנות מותנה בהוכחת נזק שגרם הצו הזמני שפקע. לעומת זאת, ערבון מקים למי שאליו הופנה הצו זכויות נוספות, וחילוטו איננו מותנה בהכרח בהוכחה מדויקת של גובה הנזק. זאת ועוד – יש הבדל, בשיקול הדעת שעל בית המשפט להפעיל, בבוחנו את השאלה האם יש לחייב את מבקש הסעד הזמני בהפקדת ערבות, או עירבון.


4. במקרה דנן, לא הותנה הצו בערבות (כי אם בערבון בלבד) – בלא שצוינו טעמים מיוחדים לכך, כנדרש מפורשות בתקנה 364(א). זהו נימוק ראשוני (לשוני) לקבלת הערעור, ואולם קיים גם טעם מהותי (תכליתי) המוביל לאותה תוצאה.


5. הטעם המהותי הוא שהערבון שנקבע – אין בו משום בטוחה הולמת ומספקת, שתיתווסף להתחייבות העצמית ותהווה את "צידו השני של המטבע" של הצווים הזמניים.

 

בנוסף להתחייבותה העצמית של המשיבה להבטחת נזקי המבקשת ולערבון אשר בו הותנו הצווים הזמניים נדרשת המשיבה להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 350,000 ש"ח, אשר תשמש כערבות.