עע"ם 4105/09, עיריית חיפה נ’ עמותת העדה היהודית הספרדית בחיפה ואח’

העובדות:


1. מדובר בערעור על החלטת הרשמת אשר דחתה את בקשת המערערת, עיריית חיפה, להפקדת התחייבות עצמית במקום ערבון לעניין ערעור שהגישה.

 
2. המשיבה זכתה בעתירה מינהלית שהגישה נגד המערערת. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין ובגדרו נדרשה להפקיד ערבון בסך 25,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה.


3. המערערת הגישה בקשה להמרת הערבון בהתחייבות עצמית כי תשלם את הוצאות המשפט, אם ייפסקו לחובתה.

ההכרעה:


1. תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת שעל מי שמגיש ערעור לערוב את הוצאות המשיב.


2. תקנה 428 לתקנות מורה, כי כאשר מוגש ערעור על הרשם של ערכאת הערעור לקבוע את סכום הערבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב.


3. הערבון לעניין ערעור (ובקשת רשות ערעור) הוא הפקדה של סכום כסף או העמדה של ערבות בנקאית.


4. הטלת חובה להפקיד ערבון נובעת מהתפיסה כי בשלב הערעור אין בעלי הדין ניצבים במדרגה שווה, אלא בעל הדין שזכה בדינו זכאי להגנה עודפת על האינטרס שלו כי תובטח יכולתו לגבות בקלות ובמהירות הוצאות העשויות להיפסק לזכותו בעקבות גרירתו להליך משפטי נוסף.


5.על פי תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי רשאי הרשם לקבוע, כי תחת ערבון תופקד "ערובה סבירה אחרת". תקנה זו מאפשרת המרה של הפקדת סכום כסף (או ערבות בנקאית), הנחשבת לבטוחה מהדרגה הגבוהה ביותר, בחובה לספק בטוחה מסוג נחות יותר.


6. התחייבות עצמית של בעל דין לפרוע הוצאות שיכול כי ייפסקו לחובתו אינה יכולה לשמש כבטוחה לעניין תקנה זו. היה וייפסקו הוצאות, תהיה ממילא חובה לשאת בהן מכוח פסק הדין. התחייבות של בעל דין כי יקיים את פסק הדין בנוגע לפסיקת הוצאות אינה מהווה בטוחה נוספת, שכן חובתו לקיים את פסק הדין שרירה וקיימת גם ללא התחייבות.
7. משערכאת הערעור תיתן את פסק דינה, ובהנחה שהערעור יידחה והמערער יחויב בהוצאות, יוכל המשיב לממש את זכותו להוצאות במסגרת ההוצאה לפועל. העובדה שהמערער חתם על התחייבות עצמית אינה מוסיפה למעשה דבר מבחינת היכולת לממש את הזכייה. מימושה של ההתחייבות העצמית יכול להיעשות רק על דרך הגשת תביעה. ברם, אין כל היגיון בכך שעה שהמשיב יכול לפעול למימוש פסק דינה של ערכאת הערעור בנושא ההוצאות בלשכת ההוצאה לפועל.


8. כאשר מוטלת בפסק דין חובת תשלום הוצאות מקור החובה לשאת בתשלום הוא פסק הדין, ובהתחייבות העצמית אין ערך מוסף, לפחות לא מן הבחינה המשפטית. ייתכן, כי התחייבות מפורשת לשלם את ההוצאות ללא טענות ומענות עשויה להיות בעלת ערך מסוים, שכן יש להניח שבעל הדין יחוש חובה מוסרית גדולה יותר להימנע מהערמת קשיים על ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לרכיב ההוצאות.


9. אולם, קשה לראות בכך משום בטוחה של ממש. נראה, כי הסתפקות בהתחייבות עצמית במקום הפקדת ערבון מהווה למעשה מתן פטור מערבון.


10. יהיה מקום לתת פטור מערבון במקרים חריגים ביותר, כאשר התקיימו לפחות שני תנאים: האחד, מדובר בגוף שאיתנותו הפיננסית נעלה מכל ספק. השני, כי הניסיון מלמד שמדובר בבעל דין אשר לא יערים קשיים כשיידרש לשלם את ההוצאות שבהן חויב.


11. המערערת היא רשות מקומית. מן המפורסמות, כי מצבן הכלכלי של חלק מן הרשויות המקומיות אינו שפיר. לפיכך, העובדה שהמערערת הינה רשות מקומית אינה מהווה כשלעצמה עילה להסתפק בהתחייבות עצמית חלף הפקדת ערבון.


12. הערעור נדחה, בלא שהמשיבה נדרשת להשיב. הערבון יופקד תוך 10 ימים מיום המצאת פסק דין זה, שאם לא כן יידחה ההליך ללא התראה נוספת.