מידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הרשות בעניין חלוקת פרסים

1. דין העתירה להידחות. ההלכה באשר למידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הרשות בעניין חלוקת פרסים התגבשה בפסיקת בית המשפט העליון בעתירות שתקפו את החלטות שר החינוך וועדת הפרס לפי תקנון פרס ישראל בנוגע לחלוקת פרס ישראל. בבג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ’ שרת החינוך סיכמה כב’ השופטת ארבל את ההלכה בעניין זה כדלקמן: בית משפט זה נדרש במספר הזדמנויות לשאלת היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות על הענקת פרס ישראל ובשיקולים להענקתו.

באותם מקרים הובהר כי ככלל, לוועדת השופטים נתון שיקול דעת רחב ביותר, בהיותה גוף המונחה בשיקולים מקצועיים ובידיו הידע והנתונים לקבל ההחלטה, ולכן ייטה בית משפט זה להימנע מהתערבות בהחלטותיה.

ההתערבות השיפוטית בהמלצת הוועדה בפני שר החינוך אודות מקבל הפרס, או בהחלטת שר החינוך לאשר את המלצת הוועדה... שמורה למקרים חריגים ביותר ולנסיבות יוצאות דופן... יוער, כי בנוסף למישור המנהלי, על ההימנעות מהתערבות בהחלטות שעניינן הענקת פרס ניתן ללמוד גם מסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973.

ין בכך כדי לומר כי החלטותיהן של ועדת השופטים חסינות מביקורת שיפוטית.

ועדת השופטים ככל גוף מנהלי נתונה לביקורת שיפוטית, אלא שמקום שהחלטתה של ועדת השופטים להעניק את פרס ישראל למאן-דהוא התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים, אין ככלל עילה להתערבות בית משפט זה בתוכן ההחלטה...למען שלמות התמונה יצוין כי בפסיקה ובכתיבה המשפטית הוצגו גם עמדות הגורסות כי מאחר שמדובר בהחלטה על פרס הניתן כאות כבוד והערכה, אין מדובר בהחלטה שפיטה (ראו העמדה שמציג פרידמן במאמרו...) יחד עם זאת, ההלכה בבית משפט זה הינה כפי שפורט לעיל וממילא, לטעמי, ככלל פסיקת בית משפט זה במקרים בהם הובאו בפניו עתירות בעניין חלוקת פרס ישראל מלמדת כי הפער המעשי בין העמדות אינו רב.

2. במקרה אחד בלבד התערב בית המשפט העליון בהחלטת ועדת הפרס. באותו עניין החליט בית המשפט העליון לבטל את החלטת ועדת הפרס להעניק את פרס ישראל בתחום העיתונות לעיתונאי שהורשע בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בפרסום מאמר שכלל "האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" שכוונו כלפי בני העדה האתיופית. זאת, לאחר שהובהר כי חברי הועדה לא היו מודעים, בעת שקיבלו את החלטתם, להרשעה האמורה ולעצם לפרסום המאמר.

המדובר, כפי שעולה מפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון, שבהם נדחו ניסיונות של עותרים להסתמך על פסק הדין האמור כבסיס להתערבות בהחלטות של ועדת הפרס, במקרה מיוחד ויוצא דופן.

3. המקרה הנוכחי אינו נכנס בגדר אותם "מקרים חריגים ונסיבות יוצאות דופן" שבהן מן הראוי כי בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות בעניין חלוקת פרס.

מדובר בפרס שעיקרו כבוד ויוקרה ושהרכיב הכספי הכלול בו הוא, באופן יחסי, שולי. אין מדובר במעין מכרז או חלוקת טובת הנאה שלטונית, אלא בחלוקת פרס, נושא שבית המשפט, כאמור, אינו נוטה להתערב בו, ושלרשות מוקנית בעניינו "כמעט חסינות".

גם אם נניח כי מוטב היה לפרסם מראש את הקריטריונים הזוכים, הרי שההימנעות מלפרסם זאת אינה בגדר בפגם העולה כדי פגיעה בטוהר המידות השלטוני, דוגמת חוסר תום לב או שיקולים זרים. אין מדובר גם בפגיעה בשוויון, שכן הסיכוי של כל אחת מהרשויות המקומיות המתמודדות על הזכייה בפרס לבחור באקראי בקריטריונים הנ"ל הוא זהה.

אין מדובר גם בפגם של חוסר סמכות. מכאן שמדובר, לכל היותר, בפגם בשיקול דעתה של הועדה, אשר נוכח ההלכות שהובאו לעיל, אין בו כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה בהחלטה שעניינה חלוקת פרס.

4. ההלכה בדבר אי ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הנוגעות לחלוקת פרסים מבוססת על אופיין של החלטות מסוג זה, שהן, ככלל, החלטות המבוססות על שיקול דעתו המקצועי של הגורם שמעניק את הפרס ולעיתים אף על עמדתו הסובייקטיבית.

משכך, הלכה זו אינה מוגבלת לעתירות המבקשות לשלול את זכייתו של פלוני בפרס. החלטת ועדת הפרס שלא לפרסם את העובדה כי קריטריונים מסוימים זוכים לניקוד נוסף היא, כפי שפורט בכתב התשובה, החלטה שהתבססה על נימוקים מהותיים.

 לפיכך, התערבות בהחלטה זו היא למעשה בגדר התערבות בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הפרס, דבר שבית המשפט, כאמור, אינו נוטה לעשות גם באותם מקרים שבהם הוא סבור כי ניתן היה להחליט אחרת משהחליטה הועדה. העתירה נדחית.