נזק ראייתי בעקבות שיהוי

ת"א 41146/94, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ווהבה אהרון

 

העובדות:

בנק דיסקונט לישראל בע"מ הינו מוסד בנקאי. בתאריך 14.1.83, ביקש מר ווהבה אהרון לפתוח חשבון אצל התובע. בתאריך 25.2.92 קיבל הנתבע מהתובע הלוואה בסך 18,000 ₪.

 

הנתבע לא עמד בהחזר ההלוואה ונותר חייב לתובע עד ליום 31.3.94 סך של 27,913.16 ₪. על אף דרישותיו של התובע לא פרע הנתבע את חובו.

 

לאור העובדה כי הנתבע לא עמד בהתחייבותו כלפי התובע, ולאחר שכל ניסיונות התובע לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיו כל ברירה אלא להגיש תביעה זו.

 

החלטה:

1. ביהמ"ש מצא לנכון לקבל חלקית את התביעה. דין טענות ההתיישנות, הקיזוז והתניית שירות בשירות להידחות שכן מקבל ביהמ"ש את טיעוני התובעת לפיה התביעה הוגשה כנגד הנתבע בשנת 1994 עת לא חלה על החוב התיישנות.

 

בהעדר הגנה מטעם הנתבע, ניתן נגדו פס"ד אשר התיישנותו של פסה"ד היא רק לאחר 25 שנה. בידי הנתבע שביקש ביטול פסק הדין בתאריך 19.3.2006 היו כל מסמכי התיק לאחר שזה שוחזר בידי הנתבע.

 

הנתבע הודה לאחר שהוצגו בפניו דפי חשבון כי תוכניות החיסכון עליהם הסתמך בטענת הקיזוז נפרעו על ידו.

 

הנתבע אף לא הוכיח את טענתו לעניין התניות שרות בשרות במיוחד נוכח העובדה כי לנתבע היון תוכניות חיסכון בסך כמה אלפי שקלים בלבד שאין בהם לכסות על חובות של עשרות אלפי שקלים.

2. לעניין טענת הנזק הראייתי, ביהמ"ש איננו תמים דעה עם הנתבע שכן כתוצאה משיהוי הזמן שחלף, בין יצירת עילת התביעה לבין המועד בו התנהל ההליך לבירור הזכויות המשפטיות, נגרם לבעל דין מניעות להשיג ראיות רלוונטיות להצדקת עמדתו, באשמת הצד שכנגד, בנסיבות העניין סבור ביהמ"ש כי דינה של טענתו זו של הנתבעת להתקבל.

 

אין בכוחה של טענת שיהוי בכדי לאיין את התביעה אלא אך לקזז ממנה את אומדן בית המשפט בקשר לנזק הראייתי שנגרם לנתבע. בעניין זה סבור ביהמ"ש שמן הראוי להפחית את הנזק הראיתי שנגרם לנתבע עת נמנע ממנו לחלוטין להוכיח את טענות הקיזוז והתניית שירות בשירות שהועלו, עד לגובה הפיקדון שהופקד בבית המשפט עת ניתנה רשות להתגונן.

 

לאור האמור התביעה מתקבלת חלקית. ביהמ"ש מורה להעביר את הפיקדון המופקד בבית המשפט לידי ב"כ התובעת לסילוק סופי ומוחלט של כל טענות התובע כלפי הנתבע.
 

עודכן ב: 31/08/2011