העקרון המנחה את בית המשפט בבואו להכריע באם לאפשר להורה משמורן להגר עם ילדיו לארץ אחרת הינו עקרון טובת הילדים בלבד.

ברע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פ"ד נה(2) 321 קבע בית המשפט העליון את המדדים לבחינת טובת הילד במקרה כאמור.

 

ואלה הם המדדים בהם נדרש בית המשפט להתחשב:


1. דעת הילדים.


2. איכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים.


3. היכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית לשמירת קשר בין הילדים להורה שהמשמורת לא בידיו אם תאושר הגירת הילדים ונכונות ההורה שבידיו המשמרות לסייע בקיומו של קשר זה.


4. מסוגלות הילדים להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה.

 

בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי אמות-מידה אלה יישקלו לאור נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. כך, לדוגמה ככל שהילדים פיתחו זיקה חזקה יותר לסביבתם, תקטן הנטייה לנתקם ממנה.

 

לאחרונה, בעמש (ירושלים) 516/09, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה ונעתר לבקשת האם להגר לניו-זילנד עם שני ילדיה הקטינים, לאחר שבחן את טובת הילדים ומצא כי "מתן אישור להגירת הקטינים יחד עם אמם עולה בקנה אחד עם טובתם, יותר מהשארה כפויה של המערערת בישראל".


בית המשפט המחוזי אישר את הגירת הקטינים בכפוף לתנאים הבאים:


1. האם תגיע לישראל יחד עם הקטינים לפחות פעם בשנה קלנדרית, לתקופה שלא תפחת מעשרה ימים, ובמהלך תקופה זו תאפשר לקטינים ללון בבית האב ככל שהאב יחפוץ בכך.


2. האם תאפשר לאב לבקר את הקטינים בניו זילנד ככל שיחפוץ בכך, לאחר שיתואם עמה מועד הביקור לכל הפחות שבועיים מראש.


3. הוצאות הטיסה יחולו על הצדדים בחלקים שווים.


בנוסף, ציין בית המשפט המחוזי כי "בימים בהם העולם הפך ל"כפר גלובאלי", ואפשרויות הקשר בין ארצות שונות הן רבות ומגוונות, בין באמצעות קשר פיזי ישיר, ובין באמצעות קשר חזותי (שיחות וידיאו וכיו"ב), לכאורה המשקל שיש ליתן למרחק הפיזי, נמוך יותר."