"מעסיקים בעל כורחם" הוראות לעניין העסקת עובד זר

 

מידע לקשישים- העסקת עובד זר

 

 

עם עליית תוחלת החיים בחברה המערבית, נזקקים קשישים רבים יותר לקבלת שירותי סיעוד. חלקם, בוחרים לקבל שירותי סיעוד בביתם, ע"י עובד זר.

 

העסקת עובד בכלל, ועובד זר, בפרט, מחייבת את המעסיק- הקשיש ו/או משפחתו בקיום התנאים הבאים:

 

1. היתר להעסקת עובד זר: תחילה, וכתנאי להעסקת עובד זר סיעודי, על המעביד לפנות למשרד הפנים ולבקש לקבל היתר להעסקת עובד זר במתן טיפול סיעודי. יחידת ההיתרים במשרד הפנים היא המחליטה לעניין קבלת האישור להעסקת עובדים זרים, על סמך המסמכים והבקשות המוגשות לה. ההיתר להעסקה ניתן ישירות למעביד ולא ללשכה פרטית.

 

2. אישור רפואי של העובד: מעביד לא יעסיק עובד זר ללא קבלת אישור לפיו העובד נבדק בדיקה רפואית, בתוך שלושת החודשים קודם לכניסתו לישראל, ונמצא שאינו נשא ו/או חולה של אחת מהמחלות: שחפת, דלקת כבד, עגבת, זיבה, איידס.

 

3. חוזה עבודה: על המעביד להתקשר עם העובד בחוזה עבודה בכתב, בשפה שהעובד הזר מבין ולמסור לו העתק ממנו. בחוזה צריכים להיות מפורטים תנאי העבודה, כפי שהוסכמו בין הצדדים ובין היתר: זהות המעביד, תיאור התפקיד, שכר, רשימת ניכויים משכר העבודה, תקופת עבודה, אורכו של יום ושבוע עבודה, תנאים לעניין היעדרות בתשלום וכו'.

 

הדרישה שיהיה חוזה בכתב הינה דרישה מהותית שנועדה לקבוע ולפרט את שם המעסיק על מנת להטיל עליו את האחריות להעסקת העובד הזר ולהבטחת תנאי עבודתו ועמידה בדרישות החוק ועל מנת שהעובד הזר ידע מיהו מעסיקו ומי חייב בתשלום שכרו והבטחת תנאי עבודתו על פי החוק.

 

4. ביטוח רפואי לעובד: על המעביד להסדיר עבור העובד ביטוח רפואי למשך כל תקופת עבודתו אצלו. כמו כן, חייב המעביד לצרף לחוזה העבודה העתק מפוליסת הביטוח הרפואי שהסדיר עבור העובד, בשפה שהעובד הזר מבין וכן, המעביד חייב לשמור אצלו עותק מפוליסת הביטוח הרפואי, במידה והוא רוצה לנכות משכרו של העובד בגין הוצאה זו, כפי שיפורט להלן.

 

5. מועד תשלום השכר: עפ"י חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, על המעביד לשלם את שכרו של העובד לא יאוחר מה – 9 לכל חודש.

 

6. שכרו של העובד: שכרו של העובד הזר לא יפחת משכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום, תשמ"ז- 1987. החל מחודש 7/08 ונכון להיום, גובה שכר המינימום הינו 3,850 ₪ לחודש, לעובד במשרה מלאה (186 שעות).

 

7. ניכויים מהשכר: כאמור, גובה השכר החודשי לעובד במשרה מלאה, לא יפחת משכר המינימום כמפורט לעיל. יחד עם זאת, בהתאם לאמור בתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התשס"ב- 2001, ניתן לנכות משכרו של עובד סיעודי עד למחצית הסכום שהוציא המעביד, או התחייב להוציא, עבור ביטוח רפואי, ובלבד שהניכוי המרבי לא יעלה על 117.65 ₪ לחודש, נכון ליום 1/1/11.

 

כך גם, בהתאם לאמור בתקנות עובדים זרים (אסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס- 2000), ניתן לנכות משכרו החודשי של עובד זר בגין החזר הוצאות למגורים הולמים. הסכום בגין הניכוי האמור, משתנה מאזור לאזור בארץ, כך למשל עבור מגורים בחיפה ניתן לנכות, אם העובד מתגורר בבית הקשיש מחצית מ- 268.66 ₪ בחודש, עבור מגורים בירושלים ניתן לנכות מחצית מ- 354.09 ₪ בחודש, עבור מגורים בתל אביב ניתן לנכות מחצית מ- 402.93 ₪בחודש, נכון ליום 1/1/11.

בנוסף לכך, רשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של העובד, עבור הוצאות נלוות (חשמל, מים, גז וכו') של עובד בסיעוד, המתגורר בבית מעבידו, סך של 74.90 ₪, נכון ליום 1/1/11 .

 

בנוסף לכל הניכויים המפורטים לעיל, ובהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958, ניתן לשלם חלק משכר העבודה באוכל ובדיור ובתנאי ששווים של אלה לא יעלה על המקובל בשוק ובתנאי שהעובד מסכים לכך והדבר נקבע בחוזה בין הצדדים. בהתאם להלכה הנהוגה בעניין זה (פסה"ד עליזה כהן נ' רמונה קבררה), יש להעמיד את סכום הכסף עבור תשלום שכר עבודה באוכל ובדיור, בגובה של 10% מגובה שכר המינימום.

 

לפיכך, במידה והקשיש משלם עבור רכישת המוצרים הבאים: מוצרי המזון, מוצרי ההיגיינה, מוצרי הניקיון וכו' עבור העובד, ניתן לראות רכישות אלו כתשלום שכר בשווה כסף, בשווי של 10% משכר המינימום, קרי, 385 ₪.

 

יודגש, סך כל הניכויים המותרים לפני התקנות האמורות ולפי חוק הגנת השכר, לא יעלו על 25% משכרו החודשי של עובד זר.

ביטוח פנסיוני: בתאריך 1 לינואר 2008 נכנס לתוקף צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז- 1957. כאמור בצו ההרחבה, עובד, לאחר 6 חודשים מיום תחילת עבודתו, יהיה זכאי להפרשת המעביד בגובה 3.33%, הפרשת מעביד לפיצויים בגובה 3.34% והפרשות עובד בגובה 3.33%, החל מחודש 1/11.

סעיף 1יא' (ו') לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991, קובע הסדר מיוחד להפקדת הפרשות פנסיוניות לעובדים זרים, לפיו יש להפריש סכומים אלו לחשבון בנק מיוחד, המיועד אך ורק למטרה זו, שייפתח וינוהל בהתאם להוראות שיקבע שר האוצר. מאחר והסדרי קופות הפנסיה הרגילים נועדו לעובדים החוסכים במשך תקופות ארוכות, חיסכון בחשבון בנק לפי סעיף 1יא' לחוק עובדים זרים מתאים לעובד הזר, המגיע לישראל לתקופה קצרה בלבד, והמעוניין למשוך את חסכונותיו מבלי להיקנס בגין כך, בעת יציאתו מישראל. כאמור באתר האינטרנט של משרד התמ"ת, יחידת הסמך לעובדים זרים, יחד עם משרד האוצר פועלות, להקמת חשבון בנק מיוחד להפקדת הפרשות לפנסיה עבור עובדים זרים בהתאם לחוק, כאמור. לאחר הקמת חשבון הבנק, יידרשו מעסיקי העובדים הזרים להפקיד את ההפרשות הפנסיוניות עבור עובדיהם הזרים בחשבון הבנק המיוחד בהתאם להנחיות שינתנו.

 

בתקופת הביניים עד להקמת חשבון הבנק ועיגון ההסדר בתקנות לפי החוק כאמור, מוצע כי מעסיקי העובדים הזרים ישמרו את הסכומים האמורים להיות מופרשים על ידיהם עבור פנסיה לעובדים הזרים, בזיקה לקבוע בצווי ההרחבה ובהסכמים הקיבוציים, בחשבון נפרד הנושא ריבית והצמדה.

 

כשיוקם חשבון הבנק המיוחד לפי חוק עובדים זרים, המוזכר לעיל, תינתן הודעה למעסיקי העובדים הזרים להעביר את סכומי ההפרשות לחשבון המיוחד האמור.

 

בכל מקרה, חשוב לעיין באתר האינטרנט של משרד התמ"ת לצורך קבלת עדכונים בנושא זה.

 

דמי הבראה: צו הרחבה בדבר תשלום דמי הבראה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, מחייב מעסיקים לשלם לעובד דמי הבראה, לאחר שהעובד השלים שנה עבודה אחת. מספר ימי ההבראה נגזרים ממספר שנות עבודתו של העובד באותו מקום עבודה, כך למשל, בתום שנת העבודה הראשונה, יקבל העובד 5 ימי הבראה, בשנה השניה והשלישית, 6 ימי הבראה, בשנה הרביעית עד העשירית 7 ימי הבראה. שיעור דמי ההבראה הינו 351 ₪ ליום, החל מחודש 6/10.

חופשה שנתית: כאמור בחוק חופשה שנתית , תשי"א- 1951, זכאי כל עובד העובד 6 ימים בשבוע לימי חופשה קלנדריים (כולל יום השבת) , כדלהלן: בעד כל אחת מ- 4 השנים הראשונות - 14 יום; בעד השנה החמישית - 16 יום; בעד השנה השישית - 18 יום; בעד השנה השביעית - 21 יום; בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת עבודה עד לחופשה של 28 יום;

עובד שיצא לחופשה שנתית זכאי לשכר הרגיל שהיה אמור להשתלם לו אילו עבד באותם ימים. לא ניתן לפדות ימי חופשה בכסף במהלך תקופת העבודה, אלא רק בסיומה.

 

על המעביד החובה לנהל פנקס חופשה ובו פירוט של ימי החופשה אותם ניצל העובד.

 

דמי חגים: הזכאות לדמי חגים הוסדרה בצו ההרחבה שהרחיב את הוראות הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, (י"פ 4462 התשנ"ז עמ' 707) צו ההרחבה קובע, כי עובד ששכרו משתלם שלא על בסיס גלובלי, לאחר 3 חודשי עבודה, שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחר החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג (שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, שני ימי פסח, חג השבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.

יצויין, כי חלק מהעובדים הזרים חוגגים יותר מתשעה ימי חג בשנה. על כן, נהוג לשלם עבור 9 ימי חג ויתר ימי החג יהיו על חשבון החופשה השנתית.

 

4. דמי מחלה: עפ"י חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, זכאי עובד לתשלום בגין דמי מחלה כנגד הצגת אישור רפואי, עבור יום וחצי לכל חודש של עבודה, היינו, 18 ימי מחלה בשנה, וכן רשאי העובד לצבור במהלך עבודתו עד 90 ימי מחלה. התשלום עבור ימי המחלה יעשה כדלהלן: עבור היום הראשון – לא חלה על המעביד חובת תשלום; עבור היום השני והשלישי – ישלם המעביד מחצית מדמי המחלה המגיעים לעובד, היינו, 37.5% משכרו היומי; עבור היום הרביעי ואילך – דמי מחלה בשיעור 75% משכרו היומי של העובד.

 

5. שעות נוספות: חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951 קובע, כי שעה נוספת הינה כל שעה שעבד העובד מעבר לשמונה השעות היומיות להן הוא נדרש, ועליהן הוא מקבל את שכרו. את השעות הנוספות מחשבים לפי מספר השעות בהן עבד העובד בכל יום, היינו, אין לקזז את השעות הנוספות בין הימים. עבור השעתיים הנוספות הראשונות ישלם המעביד 125% משכרו של העובד; עבור כל שעה מעבר לשעתיים הראשונות ישלם המעביד 150% משכרו של העובד.

 

6. חשוב לציין שעל אף האמור לעיל, סוגיית התשלום עבור שעות עבודה נוספות למטפלים סיעודיים, נידונה בבג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' ביה"ד הארצי לעבודה ואח', אשר לא התערב בתוצאה אליה הגיע ביה"ד הארצי לעבודה, אשר קבע, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים סיעודיים לעניין חובת תשלום שעות נוספות, בין היתר, מכיוון שאין לראות בכל שעות ההשגחה של המטפל הסיעודי כשעות עבודה יחד עם זאת, נקבע, כי: "שאלת חלות חוק שעות עבודה ומנוחה, תלויה בעקרון במצבו הסעודי של המטופל ובעזרה הניתנת לו על ידי בני ביתו והמטפל בו." אם יוכח כי מתכונת העבודה של העובד הזר היתה של מעל ל-43 שעות שבועיות, ניתן יהיה לחייב את הקשיש בתשלום שעות נוספות, אך הדעות על כך חלוקות. ניתן כמובן, להסכים עם העובד הזר מראש בחוזה העבודה הכתוב שלו, כי יקבל תוספת של כ-25%-30% עבור עבודתו בשעות נוספות.

 

7. יום מנוחה שבועי: סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 קובע כי יום המנוחה השבועי יכלול 36 שעות רצופות הכוללות את יום המנוחה של העובד על פי דתו. עובד המועסק ביום המנוחה השבועי זכאי לתשלום שכר בשיעור של 150% משכרו הרגיל, ובנוסף, ליום מנוחה אחר.

 

8. פיצויי פיטורים: חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע כי עובד שהשלים שנת עבודה זכאי לפיצויי פיטורים בגובה של משכורת חודש אחד עבור כל שנת עבודה, במקרה של פיטורים, או במקרה של התפטרות ו/או הפסקת עבודה מהטעמים הבאים: פטירת המעביד, הרעה מוחשית בתנאי עבודה, התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי.

 

מועד תשלום פיצויי הפיטורים הינו מועד הפסקת העבודה, אך ניתן לשלמם עד 15 יום לאחר סיום העבודה ללא פיצויי הלנת שכר וללא הצמדה ועד 30 יום לאחר סיום העבודה בתוספת הפרשי הצמדה. אם לא משולמים הפיצויים שלא בגלל מחלוקת לגבי עצם החבות, מעבר ל-30 יום לאחר סיום העבודה, ניתן להשית על הקשיש פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שהינם 20% לכל חודש איחור ממועד סיום העבודה בתוספת הפרשי הצמדה.

 

9. הודעה מוקדמת: חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א- 2001, קובע כי: עובד בשכר חודשי העוזב את מקום העבודה חייב לתת הודעה מוקדמת על כך למעבידו, כדלקמן: בששה החודשים הראשונים לעבודתו – יום אחד לכל חודש עבודה; מהחודש השביעי לעבודתו ועד תום החודש ה – 11 – ששה ימים ועוד יומיים וחצי לכל חודש עבודה נוסף; בתום שנת העבודה הראשונה – הודעה מוקדמת של חודש ימים.

 

גם מעסיק המפטר עובד חייב לתת הודעה מראש, וזמן ההודעה נקבע לפי וותק העובד, כמפורט לעיל. במקרה של פטירת מעסיק, קיימת חובה לשלם לעובד דמי הודעה מוקדמת, בהתאם להלכה הפסוקה.

 

עובד או מעביד שלא נתנו הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות, ישלמו פיצוי בגובה השכר הרגיל שהיה אמור להשתלם לעובד בגין אותה תקופה.

 

 

עודכן ב: 11/03/2011