חתנים - ראו הוזהרתם. אם חשבתם שכתובה זה מסמך טקסי מיושן וחסר תוקף, טעות בידכם. בפסק דין נרחב שנתן לאחרונה בית המשפט העליון, קבע ביהמ"ש כי כתובה היא "חוק מחייב". הסכום עליו חותם החתן בכתובה הופך להיות חוב שהחתן ישלם לאשתו ו/או ליורשיה, צמוד למדד מיום הנישואין, בעת גירושין או חלילה בעת פטירת האישה.


היות ואף בר - דעת לא מעוניין ליצור מרצונו חוב שלו כלפי הזולת, חוב שיעמיד אותו אולי יום אחד בסכנת קריסה כלכלית, על החתנים הבאים בברית הנישואין לשקול היטב את הסכום שמכריזים עליו בעת עריכת החופה והקידושין. בפסק הדין הנ"ל העביר בית המשפט העליון אחריות-מה על כתפי הרבנים עורכי החופות, שידריכו את החתנים ולא יאפשרו להם לכתוב בכתובה סכומים מופרזים שלא יוכלו לעמוד בהם.


הידעתם שמוסד הכתובה נוצר ע"י חז"ל בתקופת ההלכה, וכלל אינו מופיע בתורה? הרציונל לכך הוא שעפ"י דין תורה אישה לא יורשת את בעלה כשהוא נפטר, לא עובדת ועל כן אינה מתפרנסת בעצמה, ולא מקבלת ממנו את הרכוש שצבר בעת גירושין. כאן נכנס הצורך בכתובה - כדי להעניק לאישה בטחון כלכלי עד שתינשא מחדש.


אולם מה לרציונל ההוא בימינו אנו? חוק הירושה מקנה לאישה זכות חוקית לרשת את בעלה. חוק יחסי ממון ואף לפניו, הלכת השיתוף, הקנו לאישה זכות לקבל מחצית מהרכוש שנצבר ע"י בני הזוג בתקופת הנישואין. ברור כי המגמה ככלל היא למנוע קיפוח נשים עפ"י חוק, ולתת הזדמנות שווה לכולן, אולם ישנן נשים עובדות שמשתכרות יותר מבן - זוגן, ולא זקוקות להגנת הכתובה.


למרות זאת, סעיף 17 לחוק יחסי ממון קובע מפורשות שאישה זכאית גם לחלקה ברכוש וגם לכתובתה. בפועל, חלוקה זו לא ממש מיושמת, כי היא בבחינת "כפל מבצעים" וקשה עד כדי בלתי אפשרית ליישום. מה גם, נודה, אינה הוגנת. אם האישה מקבלת מחצית מהרכוש - מתייתר כביכול הצורך שלה בכתובה.


על כן נהוג בהסכמי גירושין לחלק את כלל הרכוש באופן שווה בין בני הזוג, ולציין בסעיף מפורש שבעת מתן הגט מוותרת האישה על כתובתה ועל מזונותיה. כך בני הזוג מתחלקים בזכויות ובחובות באופן שווה, ויוצאים לדרך חדשה כשכל אחד ממשיך לעבוד במקום עבודתו ולצבור את רכושו בנפרד.

 


עודכן ב: 03/07/2013