נציג ציבור כבן 62 הגיע לעבודתו בבית הדין לעבודה בתל אביב, ונפצע בעקבות מעידה על בלוקים של בטון שהוצבו במקום. בית משפט השלום בתל אביב קבע בשבוע שעבר (יום ד') כי המדינה וחברה הבנייה הנתבעות ישלמו פיצויים לתובע בגין פציעתו, בסך כולל של כ-849 אלף שקלים.


לפי כתב התביעה, הגיע התובע לעבודתו בבית הדין ונכנס לחניון, לאחר שלא מצא חניה במקום הקבוע. לאחר שיצא את רכבו, נתקל בשורה של בלוקים שהוצבה כמעין גדר הפרדה בין מקומות החניה. כתוצאה מההיתקלות, הוא מעד ונפצע בכתפו.


לאחר האירוע הוא הובהל לבית החולים, שם אושפז למשך עשרה ימים ונאלץ לעבור ניתוח לשחזור שבר פתוח וקיבוע השבר בכתף שמאל. לפי חוות דעת מומחה שהגיש, נותרה לו נכות צמיתה בכתפו בשיעור של 59.5%.


לטענתו, נפילתו נגרמה בשל רשלנותה של המדינה השוכרת את החניון וכן של חברת הבניה שמשמשת כבעלת החניון, על כן הגיש תביעתו נגד השתיים, בצירוף חברת הביטוח של האחרונה כנתבעת נוספת. בתביעתו, טען התובע כי הבלוקים, אשר היו צבועים בצבע אפור בגוון זהה לזה של רצפת החניון, לא בלטו מספיק ולכן הוא לא הבחין בהם.


כמו כן, לטענתו, היה על הנתבעות לדאוג לנראות הולמת של שורת הבלוקים, או להפרדה אחרת, בטוחה יותר, בין החניות, כפי שאכן נעשה בשאר מקומות החניה. לתמיכה בטענותיו, הגיש התובע חוות דעתו של מהנדס מומחה ומקצועי ודוקטור בתחום הנדסת בטיחות, אשר קבע כי התאורה במקום הינה חלשה ולא עומדת בתקנות הבטיחות, כמו גם גודלה ומיקומה של שורת הבלוקים.


עוד טען המומחה בחוות דעתו, כי היה על בעלי המקום להזהיר מפני המכשול, למשל באמצעות צביעתו בצבע זוהר.


לבסוף, ציינה התביעה כי לאחר התאונה הבלוקים אכן נצבעו בצבעים בולטים, וכן התאורה הוגברה במקום, עובדות המאשרות למעשה את רשלנותן של הנתבעות ואת אחריותן לתאונה.


מנגד, טענו הנתבעות כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את אי תקינותו של החניון, וכי ממילא החניון הושכר על ידי המדינה בשנת 1994, טרם כניסתם של התקנים החדשים לתוקף.


על מי נופלת האחריות לבטיחות החניון? 


בנוסף, טענו הנתבעות כל אחת כלפי השניה, כי הן אינן חייבות בזהירות מושגית כלפי התובע, כאשר בעלת החניון טוענת כי מאחר והחניה הושכרה למדינה היא האחראית לתשלום פיצויים, וזאת מכורח הסכם השכירות ביניהם, ואילו המדינה טוענת כי מאחר והיא העבירה את הפעלת החניון לחברת הבניה, וכיוון שכל עובדי החניון הינם למעשה עובדי הנתבעת השניה, אין מקום לחייבה בפיצויים כלפי התובע.


בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעם הנתבעות, נקבע כי בניגוד לטענתו של התובע, נכותו עומדת על 35% בלבד.


לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבעה השופטת כי למרות שמדובר בעדות בעל דין יחידה, עלה בידי התובע להוכיח את נפילתו, ואת התרחשות האירוע. לדבריה, עדותו היתה אמינה ומהימנה ונתמכה בחוות דעת מומחה, וכן בצילום של מקום החניה.


בעקבות הפער בין אחוזי הנכות שנקבעו על ידי המומחים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, אשר קבע כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על 50%. השופטת קיבלה עמדה זו, וחישבה את נזקיו בהתאם.


לגבי שאלת האחריות, קבעה השופטת כי האחריות מוטלת על כתפיהן של שתי הנתבעות, כאשר האחריות על המדינה הינה בשיעור של 10% והאחריות על בעלת החניון הינה בשיעור של 90%, ובכל מקרה חברת הביטוח תישא בתשלום.

 

הנתבעות נהגו ברשלנות כלפי באי החניון והפרו חובת זהירות 


לפי החלטת השופטת, בעלת החניון הפרה את חובת הזהירות המושגית, ונהגה ברשלנות כלפי הבאים בשעריו. לפיה, היה עליה לדאוג לבטיחותו של החניון, כמו גם להזהיר את החונים מפני מפגעים, מכשולים או הפרדות יוצאות דופן כגון שורת הבלוקים. לפיכך, היה עליה לנהוג כפי שנהגה לאחר התאונה, כלומר לצבוע את הבלוקים בצבעים בולטים ולדאוג לתאורה מוגברת.

 

יש לך שאלה?

פורום מפגע בטיחותי בעבודה, כשל בטיחותי וחקירת תאונות בעבודה
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בנוסף, לדברי השופטת, לא ניתן לצפות מכל עובר אורח להביט ברצפת החניון מרגע צאתו את רכבו, ולצפות למכשולים בדרך. יחד עם זאת, היה על התובע לנהוג בזהירות מוגברת כפי שנוהגים בכביש, מפאת העובדה כי מדובר בכל זאת בחניון פעיל, ועל כן השיתה עליו אשם תורם בשיעור של 10%.


לפי כל אלה, ולאחר חישוב נזקיו, חויבו הנתבעות בתשלום פיצויים בסך כ-849 אלף שקלים לתובע, בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג', ניידות וכאב וסבל. לאחר ניכוי אשם תורם וכן תגמולים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, נותר התובע עם סכום של כ-447 אלף שקלים.

 

ת"א 51184-02-12