הורי חייל שנפל יוכלו לעשות שימוש בזרע הנפטר

הוריו השכולים של חייל שנפל בשירות המילואים הגישו תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, כדי שיוכלו להשתמש בזרעו המוקפא בניגוד לרצונה של אלמנתו. ביום ש' קיבל בית המשפט את התביעה, וקבע שהם יקבלו תשע מבחנות מתוך 19 לצורך הפרייה והעמדת צאצאים. עשר המבחנות הנותרות יישארו בחזקת האלמנה.

בשנת 2004 נפל המנוח במהלך שירות המילואים שלו, ואלמנתו אישרה להקפיא את תאי הזרע אשר שמורים מאז בתל השומר. לאחר כשנה הוצא צו ירושה בעניינו, ועיזבונו חולק בין האלמנה והוריו.

ההליך המשפטי החל בשנת 2013, כאשר ההורים הגישו את תביעתם נגד תל השומר, פרקליטות מחוז מרכז והאלמנה. לטענתם, לאחר מות בנם והקפאת זרעו סיכמו ביניהם הצדדים כי אחרי שיחלימו מהטרגדיה הגדולה שקרתה להם, יחליטו על המועד המתאים לשימוש בזרע.

ואולם, זמן קצר לאחר מותו הכירה האלמנה בן זוג חדש ונכנסה להריון ממנו, ובד בבד החלה להתרחק מהם ואף הסתירה מהם את דבר הריונה.

הורי המנוח: עושים ככל יכולתנו לקיים את צוואתו הלא כתובה

הצדדים ניסו לשקם את יחסיהם באמצעות הליך גישור אך זה כשל, וכעת תובעים ההורים את הזכות להפוך לסבים באמצעות הפרייה מהזרע המוקפא. לגרסתם, קיימת ודאות מוחלטת כי בנם היה מעוניין בכך, והם משתדלים ככל שניתן לקיים את צוואתו הבלתי כתובה.

הם הוסיפו כי זכותו של בנם להנצחתו באמצעות העמדת צאצאים ואף זכותם שלהם להגשים את רצונו הן זכויות בסיסיות, ואילו לאלמנה אין זכות למנוע זאת, בייחוד כאשר היא המשיכה בחייה והקימה בית חדש.

לעומתם, האלמנה טענה כי זרע אינו קניין שניתן להעבירו בירושה, ורק לה יש זכות חוקית להביא ילדים לעולם מזרעו המוקפא של בעלה אחרי מותו. היא תיארה איך לאחר שהחלה לשקם את חייה הוריו של בעלה הפנו לה עורף, וכעת הם מעוותים את מציאות החיים שהייתה מנת חלקם של אהובה המנוח ושלה.

האלמנה: המנוח לא היה רוצה שילדיו יגדלו כיתומים ללא אב

לטענתה, אין ספק כי בעלה היה מאושר לו הביאו ילדים לתא המשפחתי שיצרו, אך לא היה נותן את אישורו לכך שאישה זרה תישא ברחמה את יוצאי חלציו, ולכן היא מסרבת להפריה כזו בזרעו למרות רצונם של הוריו. היא הוסיפה כי מקוננים בלבה לבטים רבים לגבי האופציה שהיא תעמיד צאצאים לזכרו, מאחר שאפילו דרך זו אינה תואמת את רצונו של המנוח, שלא היה מקבל את העובדה שילדיו יגדלו ללא אביהם.

לבסוף טענה האלמנה כי הורי בעלה המנוח אינם חושבים על טובת הנכדים שהם מבקשים להביא לעולם, ודרישתם אינה הגיונית בעיקר לנוכח גילם המתקדם.

במהלך הדיון הטעון אישרה השופטת כי הזרע אמנם אינו קניין שניתן להעביר בירושה, והסבירה כי שימוש בזרעו של מי שנפטר צריך להיות מבוסס על הערכה אם היה רוצה בכך. יתמות מאב המתוכננת מראש אינה מצב אופטימלי, כדברי השופטת, אך עם זאת ובניגוד לתרומת זרע למשל, במקרה הזה לפחות זהות האב תהיה ידועה.

יש לך שאלה?

עריכת צוואה | רישום צוואה
פורום עיזבון וירושה

השופטת התרשמה מאורך הרוח שהפגינו ההורים כלפי האלמנה במהלך תשע השנים מאז מותו של בנם, ומצאה בכך ראיה שהם מעמידים בראש ובראשונה את טובת הילד שעתיד להיוולד, אפילו על פני רצונם העז להעמיד דור המשך לבנם. כמו כן, הצטברו עדויות רבות על רצונו הגדול של המנוח לילדים. בנסיבות אלה החליטה השופטת לקבל את התביעה, וקבעה שתשע מבחנות המכילות את הזרע יועברו לחזקת ההורים.

הורי המנוח יוצגו על ידי עו"ד דורית ארבל

תמ"ש 31344-09-13