בית משפט השלום בצפת עסק לאחרונה בתביעת נזקי גוף שנגרמו לאישה בעת שישבה לאכול בחומוסייה. ביום האירוע, ישבה האישה עם חברתה במתחם החיצוני של המסעדה. רוח שנשבה באותה עת העיפה שמשייה שהוצבה בסמוך וגרמה לנפילתה על האישה.


האישה נחבלה בראשה ובכתפה, ואובחנה על ידי מומחה בתחום האורתופדיה כסובלת מקרע בגיד בכתף. המומחה הגיש את חוות דעתו לבית המשפט וקבע כי האישה נותרה עם 10% נכות רפואית בעקבות התאונה.


כמו בכל תביעת נזקי גוף, בית המשפט נדרש לקבוע מי האחראיים לתאונה כדי לחייבם בפיצויים לנפגעת. במקרים שבהם הוכח כי הנפגע עצמו אשם בתאונה שקרתה לו, סכום הפיצויים הופחת לפי מידת אחריותו. אם הנפגע נושא באחריות מלאה להתרחשות התאונה, אז התביעה נדחית ולא מתקבלים פיצויים כלל.


בבית המשפט נדרשו להכריע: מי אשם בנפילת השמשייה חוץ מהרוח עצמה?


בתאונה שהתרחשה נוצר מצב מעניין שבו לא היה גורם ישיר שהפיל את השמשייה על האישה מלבד הרוח עצמה, כך ששאלת הפיצויים הייתה מורכבת ולא מובנת מאליה. בתביעת הנזיקין שהגישה, האישה האשימה הן את בעל החומוסייה והן את החברה שממנה שכר את השמשיות שלו.


לבית המשפט הוגשו המסמכים הרפואיים מהמוסדות שאליהם ניגשה האישה לקבל טיפול לאחר התאונה. מהתיעוד שנרשם עלה כי השמשייה שהייתה מוצבת במעמד כבד שהוצמד לאדמה, התעופפה מתוכו במשב רוח עז ונפלה עליה, כך שנגרם לה קרע בגיד הכתף.


גם חברתה של האישה שהייתה במקום מסרה תיאור דומה. היא הסבירה שזה היה יום חם עם רוחות חזקות, אך היא הדגישה שהן לא ראו שמשיות אחרות מתנדנדות. בתשובה לשאלה מדוע בחרו לשבת בחוץ במזג אוויר כזה היא ענתה שהרוח לא הפריעה להן.


בשאלת אחריות האישה לפגיעתה, השופטת הכריעה כי אין לייחס לה אשם תורם בתאונה. היא הסבירה שלקוח במסעדה לא אמור לבדוק את בטיחות השמשיות ויציבותן, גם בתנאי מזג אוויר קיצוני. קיימת הנחת עבודה שלפיה הגורמים הרלוונטיים שאחראים על המקום בדקו את המתקנים שבו כדי להבטיח את הנאת המשתמשים.


בעל החומוסייה ניסה להטיל את האחריות על חברת השמשיות, וטען כי השמשייה הותקנה ברשלנות


בעדותו, בעל המסעדה טען כי הוא ראה את השמשייה לאחר שנפלה, ושם לב שהיא התנתקה מהבסיס שאליו הייתה אמורה להיות מחוברת כמו השמשיות האחרות שהותקנו. הוא הסביר כי התנתקות השמשייה מתושבתה היא תוצאה של היעדר בורג או של הברגתו באופן רופף.


בטענתו זו ניסה בעל החומוסייה להטיל את האחריות לתאונה על חברת השמשיות שסיפקה לו הן את השמשייה והן את בסיסה, והתקינה אותן במתחם החיצוני של מסעדתו.


השופטת לא השתכנעה מעדות זו, והסבירה שלא ניתן לקבל עדות יחיד אשר אינה מבוססת על ממצא ראייתי. היא הוסיפה כי גרסת בעל המסעדה הייתה לא אמינה, ומדבריה עלה כי מטרתו הייתה להתנער מאחריות לתאונה וכך להימנע מתשלום הפיצויים.


האם התקיימה הפרה של חובת זהירות קונקרטית בהתרחשות התאונה?


השופטת הסבירה כי בהתרחשות תאונה ללא גורם ישיר, ישנם גורמים שבאופן עקיף היו צריכים לקיים את חובת הזהירות המתבקשת כלפי מי שנפגע. במקרה זה, האישה ישבה במתחם של חומוסייה ונפגעה משמשייה שהותקנה בו. לפיכך קבעה השופטת שיש לבדוק הן את בעל המקום והן את מספקי השמשייה, ולבחון מי מהם הפר את חובת הזהירות שלו כלפי הנפגעת ולמעשה איפשר את התרחשות התאונה.


השופטת הסבירה שביום שבו נושבת רוח חזקה, בעל המקום היה מחויב לדאוג לתקינות השמשיות ולשלומם של יושבי המסעדה. היא הדגישה שבדיקה כזו היא מהירה ופשוטה מאוד לביצוע, ובמידה שלא נעשתה היא מהווה הפרה של חובת הזהירות כלפי הלקוחות. היא הדגישה כי בטיחות היא הדבר הראשון שיש לקחת בחשבון בתנאי מזג אוויר שאינם אופטימליים.


נוסף על כך, השופטת קבעה כי גם לחברת השכרת השמשיות הייתה חובת זהירות כלפי הנפגעת. מעדותו של בעל החברה עלה כי הוא לא ציין בטופס ההזמנה של העסק שהשמשיות יכולות לעוף ברוח חזקה, כך שצריך לקפל אותן כדי למנוע את נפילתן. השופטת הסבירה כי אספקה של מוצר ללא פירוט הסכנות האפשריות בשימוש בו, היא הפרה של חובת הזהירות.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


לסיכום, השופטת קבעה כי יש להטיל את האחריות לתאונה על בעל החומוסייה ועל חברת השכרת השמשיות באופן שווה. לכן היא חייבה את שני הנתבעים לשלם לאישה שנפגעה סכום פיצויים כולל בסך 82 אלף שקלים ולהתחלק בו חצי - חצי. כמו כן, היא חייבה אותם בתשלום של כמעט 19 אלף שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

 


ת"א 42970-07-17


עודכן ב: 19/12/2019