מסדר זיהוי הוא אחד מאמצעי החקירה החשובים ביותר, אשר נבדל מכל שיטות החקירה בכך שאין הוא מתבסס על דבריו של החשוד נגד עצמו כמו שקורה בהודאה, שחזור, הקלטה וכו', אלא מבוסס על דבריו של אדם אחר. אותו אדם אחר הוא עד ראיה, הוא ראה את העבריין או חפץ הקשור בעבריין והוא מתבקש לזהות אותו.


מסדר הזיהוי הוא אמצעי לגילוי זהותו של עבריין בעזרת טביעת עינו וזכרונו של עד, הנבחנים בדרך אובייקטיבית ותוך מניעת כל השפעה זרה, מפורשת או מרומזת. מחד גיסא, מהווה הזיהוי על-ידי עד ראיה אמצעי אשר הוא לכאורה אמין יותר מכל מסקנה בדבר זהות העבריין העולה מתוך ראיות נסיבתיות, כי הרי בעדות ישירה המדובר. מאידך גיסא, רבות הסכנות הרובצות לפתחו של הזיהוי על-ידי עד ראיה, כי ביסודו של דבר אין הוא במידה רבה, אלא עדות סברה.


ניתן לומר לצורך הדוגמא כי עדה, המעידה על כך שפלוני הוא האיש שאנס אותה, טוענת למעשה: כי הייתה לה אפשרות לחזות בתווי פניו של האנס, כי הסתכלותה בו הוטבעה בזיכרונה, כי היא עדיין שומרת בזיכרונה את התרשמותה המקורית, כי התרשמותה לא הושפעה, לא שונתה ולא הוחלפה על-ידי תמונות של החשוד שפורסמו ברבים או שהוצגו לפניה וכן כי כוח התרשמותה המקורית ויישום התרשמותה לדמותו של החשוד מספיקים כדי להסיק מסקנה של זהות ולא רק של דמיון.

 

הווה אומר, בית-המשפט אינו שומע מפי העד, למעשה, אלא דבר התרשמותו וחוות-דעתו בעניין זהותו של העבריין המושתתת על יכולת האבחנה של חושיו של העד, אך דיוק זכרונו וטיבם של אלו, כדרך הטבע, אינם תמיד כלילי השלמות. בשל הסיכון הרב שמא ייגרר העד לטעות בזיהוי אשר תסחוף אחריה גם את בית-המשפט, פותחו הכללים בדבר צורת עריכתו של מסדר הזיהוי, אשר נועדו להבטיח כי ההצבעה של העד על החשוד היא תולדה של מיטב ההתרשמות והזיכרון ואיננה בגדר תולדה של השפעות המסיטות התרשמותו של העד, במודע או בתת-מודע.


הכלל הראשון, שלפיו מסדר זיהוי צריך להיות מורכב ממספר אנשים אשר אינו פחות משמונה ואשר דומים לחשוד במידת האפשר מבחינת גילם, גובהם, משקלם, לבושם והמראה החיצוני שלהם.


בבחירת אנשים כמתואר, כשלעצמה, אין כמובן כדי לסלק את כל החששות שמא ייקלע העד, בתום-לב או עקב מעשי תחבולה, לזיהוי מוטעה. זאת ועוד, ידוע לאור ניסיון החיים, כי ההצבעה על פלוני במסדר זיהוי יוצרת מעין הקפאת-דמות של המזוהה בזיכרונו של המזהה ועל-כן יש להניח כי מי שזיהה את פלוני במסדר זיהוי לא ישנה עמדתו וימשיך לזהותו גם בכל שלב מאוחר יותר של החקירה או של ההליכים המשפטיים. הוא הדין מבחינת היפוכו של דבר, דהיינו מי שהוצגה לפניו בדרך כלשהי תמונה או תיאור דמותו של החשוד לפני מסדר הזיהוי עלול בשל כך בלבד, לזהות אותו אדם גם לאחר מכן בעת מסדר הזיהוי, ומה גם שתמונה שהוצגה יהיה זה אפילו בתוך מסדר תמונות, תהיה רעננה יותר בזיכרונו של העד מהתרשמותו בעת אירוע המעשה שעליו הוא מעיד.


הכללים הנוספים האמורים נועדו להבטיח הגינות ושמירה על זכויותיו של החשוד ובאותה מידה גם לצמצם את הסיכון של זיהוי מוטעה. מטרתם לאפשר לימוד סנגוריה נאותה על מי שזוהה, בהליכים המשפטיים המתקיימים בעקבות הזיהוי ולהקנות לסנגורו של החשוד אותה מידת ידיעה על הליכי הזיהוי, אשר יש בה כדי לאפשר לו הצגת טענותיו וטיעוניו בסוגיה זו לפני בית-המשפט, תוך ידיעת הליכי הזיהוי ובין היתר גם לפתוח פתח לחקירתו של המזהה ושל אלו שערכו את מסדר הזיהוי.


זכות יסוד של החשוד היא כי סנגורו יהיה נוכח בעת מסדר הזיהוי, אין פירושו של דבר כי לא ניתן לקיים מסדר זיהוי אם הסנגור מסרב ליטול בו חלק. מחובתה של המשטרה להודיע לחשוד, כי זכותו היא שפרקליטו יהיה נוכח בעת מסדר הזיהוי או בעת מסדר התמונות וכי הוא רשאי לדרוש הזמנתו. אם ידוע למשטרה שמו של הפרקליט, עליה להזמינו במישרין; אולם אם נמסרה ההודעה והפרקליט סירב להופיע או נמנע מהופעה ללא מתן הסבר סביר, ניתן לערוך את המסדר גם בלעדיו טיפול בלתי-נאות בהזמנתו של הפרקליט עלול לפסול כל ראיה בדבר תוצאותיו של מסדר הזיהוי.


ההשתתפות במסדר זיהוי איננה בגדר הפרת הזכות לאי-הפללה עצמית, מכאן כי ניתן אף לכפות נוכחותו של החשוד במסדר אך אם יגלה החשוד את התנגדותו לנטילת חלק במסדר הזיהוי, בנוכחותו של העד, עלול להיות בכך בלבד כדי לפגום באופן מהותי במשקלה של הראיה בדבר תוצאות המסדר.


יש להקפיד באופן דווקני על כך כי לעד, הנקרא לזהות, לא תהיה הזדמנות כלשהי לראות את החשוד לפני המסדר, למשל בדרכו אל מקום עריכת המסדר, או לקבל מידע על דמותו של החשוד מידי עד אחר. מכאן כי אם מתבקשים מספר אנשים ליטול חלק במסדר הזיהוי, הרי יש לערוך את כל אחד מן הזיהויים בנפרד ואין להתיר שהייתם בכפיפה אחת של העדים.


אסור לאנשי המשטרה לתת סימן או רמז כלשהם שיש בהם כדי להוליך את העד למסקנה הנראית לחוקרים כנכונה, על-כן נאמר לעד המזהה בפתח מסדר הזיהוי כי הוא רשאי לחזור ולעבור לאורך שורת הניצבים פעמים מספר, לפי שיקולו, ואפשרות זו צריכה להיות מובאת לידיעתו וכי יתכן והחשוד נמצא במסדר ויתכן שלא ורק אם הוא מזהה את החשוד באופן מוחלט עליו להצביע עליו.


כל דבר המושמע בעת עריכת מסדר הזיהוי על-ידי אנשי המשטרה, המזהה, החשוד או פרקליטו וכל סממניה של התנהגות יוצאת-דופן, נרשמים בדו"ח עריכת מסדר הזיהוי.

 


עודכן ב: 06/12/2016