התובע, יליד 1940, לוטש יהלומים במקצועו, נפגע בתאונת דרכים, ונחבל בכתף ידו השמאלית - שהיא ידו הדומיננטית.

 

המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרה לו, בעקבות הפגיעה, נכות צמיתה בשיעור 10% - כאשר הוא זוקף מחצית מהנכות לעבר הרפואי של התובע, דהיינו, נכות בשיעור 5% בגין התאונה.

 

כתוצאה מן התאונה, חדל התובע לעבוד בעיסוקו ובמקצועו כלוטש יהלומים - למרות ניסיונותיו לשוב לעבודה זו.

 

בבית המשפט נטען כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה יותר מנכותו הרפואית, וזאת, לאור סוג עיסוקו - כיהלומן, אשר עושה שימוש בידיו, ולנוכח הפגיעה בידו הדומיננטית. בית משפט השלום - מפי השופטת וינבאום - וולצקי, קיבל את הטענה וקבע כי נכותו התפקודית אכן גבוהה יותר.

 

בנוסף לכך, קיבל ביהמ"ש את הטענה כי תקופת עבודתו הצפויה בעתיד הינה עד לגיל 72 - חרף העובדה שמועד הפרישה עפ"י חוק - לעובדים שכירים הוא, כידוע, בגיל 67.

 

בית המשפט פסק לתובע פיצויים כוללים בסך : כ- 36,000 ₪ - בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

 

(ת.א. 30114/07 בימ"ש שלום ת"א - ח.א. נ. המאגר לביטוחי רכגב ("הפול")
 


עודכן ב: 11/11/2012