נכה צה"ל - נזק נפשי שנגרם בשירות הצבאי - מתי יוכר עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום)?

 

חוק הנכים (תגמולים ושיקום) - תשי"ט - 1959 קובע כי חייל אשר נפגע במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו - יהיה זכאי לתגמולים והטבות שונות עפ"י חוק זה.

 

החוק דורש, אפוא, הוכחה של 2 תנאים מצטברים, הראשון - פגיעה במהלך השירות והשני - עקב השירות.

 

אך מובן הוא כי המחלוקת העיקרית בין מי ששרת בצה"ל לבין קצין התגמולים של משרד הביטחון - להכיר בו כנכה נטושה סביב הביטוי - "עקב השירות".

 

על כך אמר השופט חשין בביהמ"ש העליון בפרשה הידועה כפרשת קצין התגמולים נ. אביאן - "ואולם החידה היא אותה חידה וממשיכים אנו לסוב את ה-"עקב שירותו" כבימים עברו" (פ"ד נו(5) 732 , 736)".

 

דיונים וסכסוכים משפטיים מרובים נסובו בעיקר בעניניהם של חיילים אשר נגרם להם נזק נפשי במהלך שירותם הצבאי.

 

בהחלטה חדשה שניתנה ביום 14.7.09 ע"י בית המשפט העליון, מפי השופט דנציגר, נדחתה תביעתו של חייל אשר לקה בנזק נפשי במהלך שירותו הצבאי.

 

החייל טען כי נגרם לו נזק נפשי בשל 2 אירועים שנחשף להם במהלך השירות, שבהם נפטרו 2 חברים - מפקדים - עמם שרת, וכתוצאה מכך - סבל, לדבריו, מטראומה, אשר גרמה לו לנזק נפשי.

 

קצין התגמולים - כמו גם ועדת ערעורים - דחו את תביעתו להכרה כנכה עפ"י חוק הנכים, וזאת, על יסוד הנימוק שלא הוכח קיומו של "קשר סיבתי משפטי" - בין האירועים הטראגיים לבין הנזק הנפשי.

 

אכן, הנזק נגרם במהלך השירות, אולם, אין במותם של החברים - המפקדים - כל יחוד אשר מאפיין את השירות הצבאי - מאחר ואירועים אלה יכולים להתרחש גם בחיים האזרחיים.

 

בית המשפט העליון, אישר את ההחלטה האמורה וקבע כי אין באירועים כל מאפיין או יחוד של השירות הצבאי, ולפיכך, אין בו את היסוד האוביקטיבי - אשר נדרש כדי לקיים את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין הנזק שנגרם.

 

במקרה דומה שנדון בועדת ערעור שליד בימ"ש השלום בבאר שבע - בפרשת וע/1112/04 - ח.י. נ. קצין תגמולים, שבו יוצג החייל ע"י עו"ד יצחק יהב, קיבלה הועדה את ערעורו של החייל על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בו כנכה עפ"י חוק הנכים.

 

במקרה שנדון בפרשה זו - טען החייל כי נגרם לו נזק נפשי - בשל התאבדות חברו לבסיס. החייל נדרש לזהות את גופת חברו ולאחר מכן נעצר ונחקר בשל שימוש באלכוהול - והושם במעצר בכלא צבאי. אצל החייל פרצה מחלת סכיזופרניה בגינה אושפז בבי"ח לחולי נפש.

אף בפרשה זו - טען קצין התגמולים כי אירוע ההתאבדות היה בעל מאפיינים "אזרחיים" ואין בו כל יחוד ומאפיין צבאי.

 

ועדת הערעור - ביטלה את החלטת קצין התגמולים והכירה בחייל - כנכה עפ"י חוק הנכים. וקבעה כי התאבדות החבר, ריתוקו לבסיס של החייל ומעצרו גרמו - ויצרו את הקשר הסיבתי בין תנאי השירות להתפרצות המחלה, והוסיף כי : "תנאי השירות של החייל נבחנים מנקודת מבטו שלו ולאו דווקא מנקודת מבט אוביקטיבית" - ואירוע חריג - הינה שאלה סוביקטיבית - הנמדדת עפ"י אישיותו של כל אדם ואדם. פסק הדין של ועדת הערעור בראשות השופט יעקב גנן, ניתן ביום 27.1.08.

 

לסיכום, החיכוך המתמיד בין חיילים שנפגעו במהלך השירות הצבאי - ובעיקר בתחום הנפשי- עם קצין התגמולים - במשרד הביטחון - ימשיך להתקיים - כאשר כל צד מבקש למשוך לכיוונו.

 

אולם, ניתן לסכם ולומר כי - גישת בתי - המשפט כפי שעולה מן הפסיקה תהיה מקלה עם חיילים אשר התגייסו לצה"ל בריאים בנפשם, אולם, במהלך השירות נגרם להם נזק נפשי כתוצאה מאירוע "חריג" - בעל מאפיינים צבאיים. הנטל אשר מוטל על החייל להוכחת "הקשר הסיבתי המשפטי" - מושתת על ההנחה שתכליתו של חוק הנכים הינה סוציאלית ומיטיבה - מעיקרה - עם החייל אשר נפגע במהלך שירותו הצבאי אשר נכפה עליו מכוח החוק.