לפני כעשר שנים נכנס למשרדי (שהיה אז ממוקם בעיר רמלה) אדם שביקש לשכור את שרותיי.

נגד אותו אדם התנהל משפט פלילי בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת שוד נהגי מוניות באיזור תל אביב. לפי כתב האישום הנאשם נקט בשיטת פעולה שחזרה על עצמה, נכנס למונית, ורכש את אמונו של הנהג בכך שהציג עצמו כמי שמעסיק נערות ליווי רבות ובבעלותו מכוני ליווי. הנאשם , כך לפי כתב האישום, היה מציע לנהג כי הוא יעבוד איתו על בסיס של קבע ויסיע עבורו נערות ליווי ממקום למקום.בהתקרבו ליעד, בסמוך למכון ליווי כלשהו, ביקש הנאשם מנהג המונית הלוואה לצורך תשלום לאחת מנערות הליווי, הלוואה אשר תושב מיד בתחנה הבאה, במכון הליוווי הבא. לאחר שקיבל כספים מנהג המונית נעלם הנאשם ולא חזר. במקרים אחרים היה שודד את נהג המונית באיומי סכין.

למשטרה היו כל הסיבות הנכונות לחשוד בנאשם. הוא ענה לתיאור שמסרו הנשדדים, הוא עבד במכון ליווי, המתלוננים זיהו אותו בתמונה או בעימות פנים מול פנים. היה לו גם עבר פלילי.

ובנוסף, מעבר לכל הראיות, היה כתוב לנאשם "אשם" על המצח. כל התנהגותו שידרה אשמה.

כסניגור פלילי מקצועי אין רלוונטיות לתחושותיי האישיות ביחס לנאשם ולשאלת חפותו או אשמתו. אני מקצוען.

בכל אופן, האמנתי ביכולתי המקצועית לזכות אותו מאשמה בשל פגמים שונים בהליך הזיהוי, שימוש בתמונה ישנה שלו, שינויים קיצוניים שחלו במשקלו מאז צולם במשטרה, טענת אליבי שלו שלא נבדקה ועוד ועוד.

במהלך ניהול המשפט נודע לי כי נעצר אדם אחר החשוד בעבירות דומות בדיוק כלפי נהגי מונית.

הלכתי לראות את דיון המעצר של החשוד החדש וממש נפלתי מן הכסא. מדובר היה במי שיכול היה להיות אחיו התאום של הנאשם "שלי", שניהם היו בעלי מבנה גוף דומה, פנים דומות, גיל דומה, חלקו אותו מבטא והשתייכו לאותה עדה, ואם לא די בכך....שניהם נשאו את אותו שם משפחה!

ברגע זה הבנתי כי הנאשם "שלי" יזוכה, ואכן, כעבור זמן קצר הוברר כי החשוד החדש הודה בכל העבירות שהנאשם "שלי" הואשם בהם.

הנאשם "שלי" זוכה מכל אשמה ואף הגשתי עבורו תביעת פיצויים כספית, תביעה בה זכינו בסכום נכבד.

לכאורה סוף טוב, אולם הלקוח שלי לא חזר אף פעם להיות אותו אדם שהיה קודם למעצרו והוא נושא את הטראומה עד עצם היום הזה, לכל מקום אליו הוא פונה.

ואילו אני, כסניגור פלילי שהיה אז בתחילת דרכו המקצועית, למדתי לקח לכל החיים, אין משמעות לתחושות הסובייקטיביות שלך, הן עלולות להטעות אותך. אשם עלול לשדר "חף משפע" וזכאי עלול לשדר "אשם". מה שקובע בבית המשפט הן הראיות ותפקידו של הסניגור הוא לבחון את הראיות, להפוך בהן ולפקפק בכל אחת ואחת מהן. רק כך תתכן "בקרת איכות" רצינית להליך המשפטי, רק כך ניתן למנוע הרשעות שווא.

וזכרו, איש אינו אשם עד שלא הורשע בדינו.

עודכן ב: 25/07/2013