חשוב לזכור שלאורך אלפי שנים שקדמו לתקופה זו נשלטו רובם המוחלט של בני האדם בעולם על ידי מונרך - שליט יחיד לו היו מוקנות רוב סמכויות המדינה ובדרך כלל כלל הסמכויות, ללא כל מגבלה. הערעור על רעיון בסיסי זה שהלך וחלחל באירופה המערבית החל מהמאה ה-15 מצא את שיא ביטויו בהגות המדינית כמאתיים שנה לאחר מכן בתיאוריות כדוגמת זו של מונטסקיה.


התיאוריה של מונטסקיה חילקה את ה"כוחות" המוקנים לשליטים לשלושה סוגי כוחות: הכוח לחוקק, הכוח לבצע (הניהול בפועל של המדינה) והכוח לשפוט את העם - לפי החוקים. טענתו של מונטסקיה הייתה שכדי להגן על חירויות הפרט, כדי שכלל אזרחי המדינה יוכלו לממש את זכויותיהם בלי פגיעה חמורה, יש להפריד בין סמכויות השלטון השונות ולוודא שאין אף גורם אחד המחזיק בכלל הכוחות, או אפילו בשניים מתוכם, בו זמנית.


להגותו של מונטסקיה נודעה השפעה דרמטית על המדינות המודרניות, וכיום אין שום מדינה דמוקרטית שאיננה מממשת, באופן כלשהו, את עיקרון הפרדת הרשויות שלו. המודל הייחודי מאזן באופן מתוחכם בין הכוחות הייחודיים לכל "רשות" - הכנסת קובעת את החוקים אך אין לה גישה ישירה למנגנונים המיישמים אותם, ביהמ"ש לא יכול לחוקק אבל הוא המפרש את החוק, ואילו הממשלה היא המובילה ומכווינה את החיים במדינה. עקבות לחכמה זו ניתן לראות בין היתר במוסד ההתנגדות לתב"ע.


מה זה "תב"ע"?


הביטוי "תב"ע" הפך (באופן אופייני לשפה העברית) למטבע לשון השגור בפי כל מצד אחד אך תוכנו כלל אינו ברור וידוע לרוב אזרחי המדינה. תב"ע היא ראשי תיבות ל"תכנית בניין עיר", כותרת מעורפלת שלמעשה מתייחסת לאופן שבו הרשות המבצעת מפקחת על בניית בניינים, בתים ומרכזי עסקים באמצעות מנגנוני המנהל הציבורי.


כשאנחנו חושבים על בניית בית או פתיחת בית עסק, רובנו נותנים את הדעת על שאלות כגון "איך תיראה העיר/ השכונה בה אגור?" או "מה יהיה מחיר הבית?" וכן "כיצד אוכל להבטיח רמת חיים נאותה לבני משפחתי?". רבים מאיתנו יבחרו כלל לא לבנות בית אלא לשכור או לקנות דירה או שטח בבניין בנוי זה מכבר, וגם אז נרצה לתת את הדעת על אפשרויות ההרחבה והשיפוץ: "היכן ניתן לפתוח חלון?" "היכן ניתן לבנות פרגולה?" וכן הלאה.


בין החוקים המשפיעים ביותר על כלל התשובות לשאלות אלו נקבעו במסגרת חוק התכנון והבנייה (תשכ"ה 1965) המפרט בדיוק כיצד ניתן לבנות וכיצד על ועדות התכנון השונות להגביל ולאפשר את הבנייה ברחבי המדינה. הסיבה להשפעה הקריטית של חוק זה היא שלא ניתן לבנות בניין במדינת ישראל מבלי ששטח הבניין כמו גם אופיו המיועד של הבניין (מגורים, מסחר, אולם חתונות וכן הלאה) הוסדר בתב"ע - בתכנית בניין העיר.


כיצד נוצרת תב"ע ולמה היא חשובה


התב"ע היא למעשה התוצר של ועדה מקומית או מחוזית לתכנון והבנייה, שחבריה ממונים לתפקידם כדי להבטיח שהערים שכולנו חיים בהן יהיו מקומות מוארים, מרווחים ובנויים היטב. התב"ע מפרטת בכל העיר - היכן ניתן לבנות, עד לאיזה גובה מותר שהבניין ייבנה, לאילו מטרות ניתן להשתמש בבניין, היכן יהיו הפארקים העירוניים, היכן יהיו גני הילדים וכן הלאה.


מאחר שהתב"ע היא שקובעת כיצד תיראה העיר באמצעות הגבלות נוקשות מאוד על תהליכי הבנייה בעיר, הרי שכביטוי למנגנון שלטוני היא למעשה מגבילה מאוד את חירותנו לבנות את ביתנו באופן שבו נרצה. לאור החשש שעימו התמודד גם מונטסקייה - בראש ובראשונה נרצה להבטיח שתכניות מסוג תב"ע ישמרו ככל האפשר על זכויות הפרט ולא תאפשרנה לחברי הוועדה המעטים לכפות באופן אלים רצון שרירותי על כלל התושבים. לשם כך הומצא מנגנון ההתנגדות לתב"ע ובקשות היתר הבנייה.


התנגדות לתב"ע והיתר בנייה


כאשר הוועדה המקומית או המחוזית מעצבת תכנית בניין עיר, חוק התכנון והבנייה מחייב אותה לפרסם את התכנית במגוון של מקומות (ספר הרשומות הממשלתי, שני עיתונים מקומיים באזור לו ניתנה התכנית וכן הלאה). מטרת הפרסום היא להביא לידיעת התושבים באזור הרלוונטי כי עומדת להכנס לתוקף התכנית שתגביל את אפשרויות הבנייה שלהם, ולאפשר להם להתנגד לה.


הגשת ההתנגדות בטענה כי התכנית פוגעת ללא סיבה ראויה בזכויות הבנייה שלי תחייב את הוועדה לשקול מחדש את ההגבלות שהיא קובעת וככל שתחליט שלא לשנות את החלטתה - להתייחס בכתב ובמפורש לטענותיי ולהסביר מדוע היא מגבילה אותי. על בסיס הסבר זה אני אוכל להגיש עתירה לבית המשפט, שחלק מתפקידיו הוא לפקח על פעולות הרשות המבצעת (שאחת מזרועותיה היא כאמור ועדת התכנון והבניה), וכך לוודא שזכויותיי אכן לא נפגעות ללא סיבה טובה.


מנגנון "פשוט" יותר לטיפול בבעיה דומה הוא הגשת בקשה להיתר בנייה. בקשה זו מוגשת גם היא לוועדה המקומית או המחוזית לתכנון ובנייה (לפי הגוף שפרסם את התב"ע), היא מכירה בכך שהתב"ע הנוכחית איננה מאפשרת לבצע פעולת בנייה מסוימת אך מבקשת שלפי הסמכויות המוקנות לוועדה יינתן לה היתר לחרוג מהתב"ע. חוק התכנון והבנייה מקנה, כאמור, סמכויות "הקלה" לוועדות התכנון כל עוד הסטייה מהתב"ע איננה חמורה. מטרת ההקלה היא לאפשר חריגה מאושרת מהתב"ע ללא צורך בשינוי התכנית כולה עבור חריגה קלה ממנה.