טענת ההגנה מן הצדק היא אחת מן הטענות המקדמיות אותן ניתן להעלות כטענות הגנה במשפט הפלילי. הטענות המקדמיות קבועות בחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. משמעותה של טענת ההגנה מן הצדק בהליך הפלילי, בדרך כלל, היא שאישום האדם נוגד את כללי הצדק. יש לציין כי בית המשפט לא נוהג לקבל טענה זו חדשות לבקרים. בפרשה הנידונה בית המשפט נדרש היה להכריע אם לקבל טענת ההגנה או אם לאו.
יש לך שאלה?
בהליך זה חוברו יחדיו שלושה כתבי אישום, לפיהם הואשמו שלושת הנאשמים בבניה לא חוקית ובאי קיום צווי הריסה או צווים למניעת פעולות בניה באזור עיר הכרמל. הנאשמים טענו לטענת ההגנה מן הצדק, שכן "המדינה והרשויות האמונות על תכנון הבניה התרשלו בביצוע תפקידם בעיר הכרמל וכתוצאה מכך לא קודם התכנון, לא ניתן לקבל היתרי בניה לפני בניית הבתים ובהתאם לכך לא ניתן אף לקבל אישור בדיעבד של הבניה באופן שצווי ההריסה יבוטלו". כמו כן, נטען כי "המדינה כשלה משך שנים בהליכי התכנון בעיר הכרמל וכך מן הדין יהיה למנוע ממנה הגשת כתבי האישום עד אשר תמלא חובותיה כרשות תכנון".
תכנון ובנייה ברשות המקומית עיר הכרמל
השופט ציין ש"אין ספק כי עיר הכרמל וסביבותיה מציבות אתגרי תכנון סבוכים: מתקיימים זה לצד זה, או ליתר דיוק זה על גבי זה, ייעודי קרקע שונים ומגוונים כאשר ביניהם קיים מתח לא מבוטל: ראשית, במקום קיימים יישובים ותיקים אשר לא עברו תהליכי תכנון מודרניים. שנית, חלקים נרחבים מהאזור מוכרזים כגן לאומי. ייעודו של גן לאומי הינו בעיקרו יעוד של שימור ולא פיתוח ובמקביל, חלקים נרחבים משטחי הגן הלאומי משמשים לייעוד נוסף של שטחים חקלאיים מוכרזים".
בעניין התושבים המתגוררים ברשות המקומית עיר הכרמל, צוין כי ב"איזור מתגוררת אוכלוסייה גדולה המונה עשרות אלפי בני אדם, בשני יישובים עיקריים, דלית אל כרמל ועוספיא, אשר אוחדו לרשות מקומית אחת - עיר הכרמל. למרות שמדובר ביישובים ותיקים, אין להם תכניות בניה ופיתוח מעודכנות הנותנות מענה לסוגיות חיוניות כגון הרחבתם לקליטת הגידול באוכלוסייה והתקנת תשתיות מודרניות. זאת, למרות שהאוכלוסייה במקום גדלה ונוצר הכרח לאזן מחדש בין צרכי פיתוח וצרכי שימור".
בית המשפט - ברשות "כאוס תכנוני"
השופט הבהיר כי ברשות מקומית זו קיים "כאוס תכנוני", שכן לא קיימות תכניות תקפות לגביה וכי משרדי הממשלה שיתפו פעולה עם הקמת מבנים באזור זה, ואף סיפקה להן תשתיות, מכורח המציאות. כן צויין כי "המצב שנוצר באיזור עיר הכרמל וסביבותיה כתוצאה משיתוק המערכות האוחז מזה שנים רבות את מוסדות התכנון בכל הדרגים והעדר היכולת להגיע להכרעות אשר יניבו תכניות חדשות ברות תוקף, מראה עד כמה הרסנית הידרדרות מסוג זה. בהתחשב בעובדה כי מדובר בפגיעה במקרקעין שהינו נכס 'יחיד במינו', קשה לאמוד את מחירה במישור חיי הקהילה, בזבוז כספים, ובתחושת אי הצדק בקרב תושבי המקום אשר גוררת בסופו של דבר להפרה גורפת של שלטון החוק".
השופט התייחס להתנהלות הרשות בדבריו וקבע כי התנהלותה שיקפה יחס מבזה לביצוע צווי הריסה שיפוטיים, שכן היא נמנעה מביצועם באופן שיטתי, וכי לא בוצע אף צו הריסה שיפוטי אחד מתוך כל מאות הצווים שניתנו. בכך, כפי שנקבע, הרשויות הרלוונטיות הפכו את דיני התכנון התקפים באזור ל"אות מתה".
בית המשפט - הרשות נוקטת באכיפה סלקטיבית
השופט ציין כי "שילוב העדר התכנון עם הימנעות מוחלטת מביצוע פעולות אכיפה של הריסת מבנים בלתי חוקיים משך כעשור שנים, הביא למצב של אנרכיה בפיתוח. המאשימה ומוסדות התכנון האחרים, הצליחו במחדליהם לסתור את ההלכה המקובלת כי לא קיים מצב של ריק תכנוני". לא זו אף זו, השופט קבע שהתנהלותה זו של הרשות המבצעת ביזתה אף את בית המשפט והפכה אותו שותף למחדליה.
לאור האמור, הוחלט כי לנאשמים קמה טענת ההגנה מן הצדק. שכן, בנסיבות המקרה דובר באכיפה סלקטיבית שרירותית שהצביעה על חוסר הסבירות של הרשויות השונות.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
