ערעור על החלטה בנושא פירוק שותפות בדירת מגורים

בעניין: פלונית
ע"י ב"כ עוה"ד ורד רוס מרוז המערערת (ע"מ 1064/07)
המשיבה (ע"מ 1068/07)
נ ג ד
פלוני
ע"י ב"כ עוה"ד אריה ליטמן המשיב (ע"מ 1064/07)
המערער (ע"מ 1068/07)

החלטה

1. ביום 25.5.06 ניתנה החלטה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת חני שירה), בתביעתה של המערערת והמשיבה (להלן - האישה) לפירוק השיתוף בבית המגורים של הצדדים.
בפתח ההחלטה ציין בית משפט קמא "הנני נדרשת לקבוע האם ניתן להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים, לאלתר כפי שעותרת התובעת או שלא להורות על פירוק השיתוף לאלתר אלא רק לאחר שתנתן הכרעת בית הדין בתביעת שלום הבית של הנתבע, יחד עם הכרעה שיפוטית בכל המחלוקות אשר בין הצדדים ועם פקיעת הנישואים, כפי שטוען הנתבע המתנגד לפירוק השיתוף בדירת המגורים" (בעמ' 4) (ההדגשה אינה במקור - י.ש.).

בהחלטתו נדרש בית משפט קמא להליכים אשר נוהלו בפני בית הדין הרבני, לרבות אודות מינוי מומחית בתחום הפסיכולוגי, אשר מונתה על-ידי בית הדין.

לגופם של דברים קבע בית משפט קמא, כי בנסיבות המקרה שנדון בפניו ולאור המחלוקות שבין הצדדים, אין הוא רואה כיצד יוסדר כלל עניינם של הצדדים בקרוב, ועל כן הוציא מלפניו צו לפירוק השיתוף בבית המגורים בדרך של מכירתו בשוק החופשי.
עם זאת, לאור דברי המשיב והמערער (להלן - הבעל) בסיכומיו, לאזן את כלל המשאבים וללא קשר לפקיעת הנישואים, הורה בית משפט קמא על עיכוב ביצוע פירוק השיתוף עד להכרעה בכלל הרכוש.
כך גם קבע בית משפט קמא את התיק שבפניו להוכחות.
2. הבעל הגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע 2085/06) על החלטת בית משפט קמא. בבקשתו טען כי לא היה מקום לקבוע את התיק להוכחות בה בעת שלא עמדה כל תובענה בפניו. יתר על כן, הבעל טען כי בית משפט קמא התעלם מנכונות האישה לאיזון כולל בכפוף לגירושין, ועוד תנאים. לדעתו של הבעל, היה על בית משפט קמא לשמוע ראיות טרם מתן ההחלטה, כך גם לא היה מקום להורות על פירוק השיתוף בבית המגורים טרם הכרעה במכלול הסכסוך כולו שבין הצדדים.

3. האישה גם היא הגישה בקשת רשות ערעור מטעמה (בר"ע 2356/06), ועתרה לביטול עיכוב הליך פירוק השיתוף וכן לביטול שמיעת הוכחות.

4. בית המשפט (כב' השופטת שטופמן) הורה כי הבקשות תידונה במאוחד וכי תינתן רשות ערעור בשתי הבקשות.

5. במסגרת ישיבת קדם ערעור מיום 16.4.07, הסכימו הצדדים כי השאלה שבמחלוקת עניינה האם בית משפט קמא היה צריך לתת צו לפירוק השיתוף בבית המגורים ולביצועו המיידי טרם שיערך איזון המשאבים הכולל, וכן האם היה מקום שבית משפט קמא יכריע באמור כבר בישיבת קדם המשפט או רק לאחר שמיעת הראיות בהתחשב בנסיבות השוררות בין בני הזוג. הצדדים שניהם הסכימו כי אכן לא היה מקום לקבוע את התיק להוכחות בענייני רכוש אחרים, בה בעת שלא הוגשו כל תביעות שכאלה.

6. הבעל עתר בבש"א 6739/07 לצוות על האישה להוציא את כתב הערעור שהגישה ולהמירו בכתב ערעור מתוקן תוך מחיקת נימוקים או טיעון או אסמכתא שלא עמדו בפני בית משפט קמא. כך עתר גם להוצאת עיקרי טיעון ותיק מוצגים.
במסגרת ישיבת קדם הערעור מיום 8.5.07, לאחר שניסיונות להגיע לפתרון כולל לא צלחו, הוחלט כי האישה תגיש את בקשתה לראיות נוספות.

7. עניינה של החלטה זו, עתירתה של האישה בבש"א 10663/07 להתיר לה להגיש ראיות נוספות במסגרת הערעור.
כנטען בבקשתה, עניינן של ראיות אלו, כל אשר אירע בבית הדין הרבני לאחר מתן ההחלטה, כולל בעניינה של הפסיכולוגית, וכולל בקשות שהגיש הבעל בעניין מקום הדיון.
לטענת האישה, הן בית משפט קמא והן הבעל בערעורו הוא, התייחסו לנושא החלטות בית הדין הרבני, ועמדת כל אחד מהצדדים בפניו, ומשכך, ואף לגופם של דברים, מהראוי כי מלוא העובדות, לרבות אשר אירע לאחר מתן ההחלטה, יימצאו בפני ערכאת הערעור.

הבעל מתנגד לכך. לטענתו, העתרות לבקשת האישה כמוה כהפיכת ערכאת הערעור לערכאה דיונית, ובנוסף לכך, ההליך בבית הדין הרבני עדיין מתנהל ואין מקום להתייחסות לאותו הליך טרם סיומו.

8. דין בקשתה של האישה להתקבל.
אכן, בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, העילה השניה המסמיכה את ערכאת הערעור להרשות הבאת ראיה נוספת "כי המבקש יראה, שבראיה שצירופה מתבקש, יש רלבנטיות לעניין הנדון, ושהיא עשויה לסייע לו..." (רע"א 1964/06 חיריה נ' עיריית לוד, תק-על 2006(2) 4444, בפסקה ד', מפי כב' השופט רובינשטיין).

לכך יש להוסיף את אשר קבע כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 1913/05 שאוליאן נ' עזבון המנוח שמעון שאוליאן ז"ל, תק-על 2005(4) 265:
"אכן, המחוקק ביקש להקנות לבית המשפט המחוזי בדונו בערעורי משפחה שיקול דעת רחב מן הרגיל בהתדיינות האזרחית בקשר להגשת ראיות נוספות, על פי סעיף 9 הנזכר לחוק בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך, אף שמלאכת הראיות לעיצומה מסורה ביסודה לערכאה הדיונית, אין הדלת נעולה גם בבית המשפט המחוזי (ש' לוין, פרוצדורה אזרחית, סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, עמ' 92 סעיף 80). הוראת סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה מאפשרת לבית המשפט בערעור "הבאת ראיות נוספות אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור" (ולדעתי, כפי שכבר ציינתי במקום אחר, חלים לכאורה הדברים גם על תיק הנשמע בערעור בבית משפט זה; ראו בע"מ 8863/03 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)). המחבר לוין מציין (שם) "שמדובר ב'שמיעה מחדש' במובן הרחב ביותר, ואין בית המשפט שלערעור כפוף לכללים המסדירים את דרך בירור הערעור בבתי המשפט הרגילים; למעשה חל כאן הכלל של הערכאה הכפולה (המקובל במשפט הקונטיננטלי - א"ר) כמעט במלוא עוצמתו". ואולם, במה דברים אמורים, לדעתי, בראיות שלא היו בידי הצד המבקש להגישן בעת ההתדיינות בערכאה הראשונה, ושלא יכול היה להשיגן בשקידה סבירה, או שתחושת הצדק תתקומם אם לא יינתן להגישן".

[כן ראו בע"מ 8818/05 פלונית נ' פלוני, תק-על 2006(1) 4305 (מפי כב' השופטת ארבל)].

9. אין חולק כי במקרה דנן לא ניתן היה להביא את הראיות הנוספות המבוקשות בפני בית משפט קמא הואיל ולא היו קיימות בעת הדיון בפניו. עלינו לבחון איפוא אם יש הכרח ואם יש הצדקה להגשתן במסגרת הערעורים הנדונים.
במיוחד, מעת שמדובר בערעורים בתחום המשפחה אשר דינם שונה מדין ערעורים אזרחיים רגילים (ראו: א' גורן וע' דרורי, "בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור על בית-המשפט לענייני משפחה: סוגיות דיוניות ומודל ההתערבות הראוי", ספר מנשה שאווה, בעריכת א' ברק וד' פרידמן, בעמ' 321).

10. כמובן שאין לקבוע כלל גורף לפיו תותר הרצועה בסוגיית הבאת ראיות נוספות בכל מקרה בו עסקינן בערעור על בית המשפט לענייני משפחה.
בכל מקרה עלינו לבחון אם אכן הראיות שצרופן מתבקש הינן בעלות משקל שיהיה בהן להשפיע על ההכרעה במסגרת הערעור. במיוחד יפים הדברים מעת שמדובר בראיות ש"נוצרו" לאחר מתן ההחלטה או פסק הדין של בית משפט קמא.
מטבע הדברים, מעת שעסקינן בערעורים מסוג הערעורים דנן, היחסים שבין הצדדים נמשכים על ההתפתחויות השונות, ואין מקום לדרוש מהצדדים בכל מקרה ומקרה לחזור לבית משפט קמא על מנת להביא בפניו ראיות נוספות אלו.

11. במקרה דנן, ודווקא לאור השאלות שהסכימו הצדדים כי טעונות הכרעה הן, דומה כי יש מקום להעתר למבוקש.
כלל הנסיבות עניינן לא רק מה שאירע בבית הדין עד מועד מתן ההחלטה, אלא גם מה שאירע לאחריהן. פסיקה בהתעלם מכך, לא תהא פסיקה ראויה.
שאלת פירוק השיתוף בדירת מגורים שלא במסגרת איזון כולל של כלל הנכסים נדונה בפסיקה תוך מתן החלטות שונות בשאלה זו. מכל מקום, נראה כי יכול ותהא משמעות ליחסים שבין הצדדים, לרבות תביעות תלויות ועומדות בפני בית הדין הרבני ועמדת הצדדים שם, אשר יכול וישפיעו על ההכרעה בשאלה האמורה.
כמובן שעצם צרוף הראיות אין בו כדי להכריע בשאלת משקלן ומשמעותן, שאלות שיידונו במסגרת הדיון בערעור.

12. לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

13. משכך, חלק ניכר מהשגותיו של הבעל בבש"א 6739/07 מתייתרות, לרבות לאור ההוראות שיינתנו להלן.

14. גם מכוח הסכמת הצדדים, אני מורה כדלקמן:
א. הבעל (אשר הגיש את בקשת רשות הערעור הראשונה) יגיש סיכומיו בכתב, זאת לא יאוחר מיום 15.7.07. האישה תגיש סיכומיה לא יאוחר מיום 15.8.07 (הפגרה במניין).
הבעל ישיב לסיכומי האישה עד ליום 15.9.07.
ב. הסיכומים העיקריים יתייחסו לשני הערעורים גם יחד, ולא יעלו על 7 עמודים לכל צד.
ג. סיכומי התשובה לא יעלו על 3 עמודים.
ד. הצדדים יהיו רשאים לכלול בטיעוניהם אך ורק את אשר נטען בבקשות הרשות לערער, ובהסתמך על החומר שעמד בפני בית משפט קמא, וכן על הראיות הנוספות שהותרה הגשתן.
ה. כל צד יצרף תיק מוצגים, בהתאם למפורט בס"ק (ד) לעיל עם הגשת סיכומיו.

15. התיקים יובאו בפני המותב שידון בערעורים מסוג זה עם הגשת כל האמור ולא יאוחר מיום 20.9.07. המותב אשר ידון בערעור יחליט אם יש מקום לשמיעה נוספת בע"פ או שינתן פסק דין על סמך הסיכומים בכתב בלבד.

16. בנסיבות העניין ולאור הגשת חומר וטיעונים על-ידי האישה, טרם ההחלטה בדבר ראיות נוספות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ז בסיון, תשס"ז (3 ביוני 2007).


י. שנלר, שופט