דחיית תביעת לשון הרע על רקע פטירת אם המשפחה ותוך ימי השבעה

חוק איסור לשון הרע נועד להגן על כבודו ושמו הטוב של האדם, וזאת על ידי מניעת פרסומים אשר יש בהם כדי להכפישו, להשפילו או לבזותו. החוק קובע כי ניתן לראות בביטויים מסוג זה עילה נזיקית לפיצוי, ואף עבירה פלילית. המקרה שלפנינו מדגים כי כאשר בית המשפט פוסק האם היה מדובר בביטוי אסור, הוא בוחן את כלל נסיבות המקרה והרקע שהוביל לביטויים אלה.

יש לך שאלה?

פורום לשון הרע

פורום נזיקין

התובע, שהיה מתנדב במשטרה מכפר ורדים, הגיש תביעת לשון הרע במסגרתה טען כי משפחת הנתבעים שגרה בשכנות אליו קראה כלפיו קריאות שהיוו לשון הרע. התובע ציין כי בני המשפחה צעקו לעברו בין היתר "רוצח", "מלאך מוות", "מנוול שתקבר כמו אמא שלי", "יש לך אות קין לכל החיים", "כל כפר ורדים יודעים איזה חלאת אדם אתה". קריאות אלה הופנו לעבר התובע בעת ימי השבעה על מות אם המשפחה.

הרקע להאשמות ולדברים הקשים אשר אמרו הנתבעים לתובע היה סברתם כי מותה של אם המשפחה נבע מהמתח בו הייתה נתונה עקב מערכת היחסים העכורה בין הצדדים. הנתבעים טענו כי התפרצותם כלפי התובע נבעה מחוסר הרגישות אשר האחרון הפגין כלפיהם, והיא שהציתה את סערת הרגשות.

הנתבעים ציינו כי יום לאחר ההלוויה, התובע ניקה את רכבו בסמוך לביתם, תוך שהוא השמיע מוזיקה בעוצמה גבוה. לטענתם, באותה העת התובע היה מודע לאובדן המשפחה. בנוסף, הנתבע הראשון טען כי התובע פנה אליו בצורה תוקפנית ויהירה, ואיים עליו כי יעשה שימוש בקשריו ובתפקידו כמתנדב במשטרה, לצורך פגיעה בו.

הכרעת בית המשפט

השופטת קבעה כי מבחינה עובדתית היו חילופי דברים קשים בין הצדדים, במסגרתם הנתבעים נתנו ביטוי לתחושתם כי לתובע היה חלק במות אמם. השופטת ציינה כי הדברים הקשים נאמרו בסמוך למות האם בלבד, בעת ימי השבעה, וכי התובע לא הצביע על מקרים נוספים בהם הנתבעים תקפו אותו מילולית באותו האופן.

השופטת ראתה לנכון לסווג מקרה זה תחת דברי חכמים, שאמרו ש"אין אדם נתפס בשעת צערו", שכן היא לא הטילה ספק בכך שמקורן של התפרצויות הנתבעים היה סערת הרגשות בה היו נתונים עקב פטירתה הפתאומית של אם המשפחה. על כן, השופטת ביקשה להבין את נסיבות המקרה בכללותן, וגרסה כי לא היה ניתן להוציא את ההתבטאויות מהקשרן, ובעיקר לאור טענת הנתבעים כי הרקע היה חוסר רגישות מצידו של התובע.

השופטת קיבלה את הגרסא העובדתית של הנתבעים, לפיה התובע נהג שלא כשורה כאשר השמיע מוזיקה חזקה ואיים על הנתבע הראשון. בנוסף, השופטת הבהירה כי התובע הסתיר מבית המשפט כי לא בחל באמצעים, ניסה להעצים את האירוע, וכי הכפיש את הנתבע הראשון בפני מעסיקיו.

לסיכום, בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כי הדברים שנאמרו לא היוו לשון הרע, וזאת על רקע ההקשר בו נאמרו. בית המשפט קבע כי הדברים נאמרו על רקע סכסוך מתמשך בין הצדדים, וכי לא הייתה להם השפעה על הבריות, שכן כלל השכנים היו מודעים לסכסוך.