נשללו פיצויים מנפגעת בתאונת דרכים שלא השלימה השתלמות נהיגה

בבית משפט השלום בירושלים נדונה תביעתה של מאיה כהן (להלן: "מאיה"), שיוצגה על ידי עוה"ד עמוס אגרון ואח’, כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה"), שיוצגה על ידי עוה"ד עוזי לוי ואח’. פסק הדין ניתן מפי כבוד השופטת עירית כהן, באוקטובר 2008.

במועדים הרלוונטיים, בוטחה מאיה בביטוח חובה לרכב אצל "מנורה". התביעה הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בגין תאונת דרכים.

לטענת "מנורה", לא היה למאיה רישיון בתוקף. כמו כן, מכיוון שלא עברה קורס רענון נהיגה (להלן: "הקורס"), נרשמה בעדה הגבלה במשרד הרישוי, המתנה את חידוש הרישיון בביצוע הקורס.

"מנורה" הפנתה לתקנה 172א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"), המורה כי לא ניתן לחדש רישיון נהיגה שלא היה בתוקף למשך יותר משנה, ללא מעבר הבחינות והבדיקות הנדרשות, ובין היתר מעבר הקורס.

כן טענה "מנורה", כי חובת מעבר הקורס, אשר מוסדרת בתקנה 213, אינה מתירה מקום לשיקול דעת, וללא הצגת אישור בדבר מעבר הקורס, לא ניתן לחדש את רישיון הנהיגה. נובע מכך, לטענת "מנורה", שבמועד התאונה לא היה למאיה רישיון נהיגה בתוקף.

בית המשפט נדרש לפירוש הוראת סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, לפיו נשללת הזכות לפיצויים, מנפגע בתאונת דרכים "... שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי-תשלום אגרה".

הסיפא לסעיף 7(3) הנ"ל, מחריג את שלילת הפיצויים מכוחו, בשל עניינים פיסקליים-פורמליים באופיים, כפי שנפסק בע"א 4231/97 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ’ יחיאל (להלן: "הילכת צור שמיר"), שאין בהם כדי להשליך על כושר הנהיגה של הנהג.

בית המשפט דחה את הטענה, כי מדובר בעניין פיסקלי-פורמלי במהותו, וקבע שבמועד התאונה אכן נפל פגם בכושר הנהיגה של מאיה, בשל אי השתתפות בקורס.

בית המשפט ציין את רע"א 4874/04 רביבו נ’ אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: "פרשת רביבו"), הקובע שכאשר לא חודש הרישיון למשך פרק זמן העולה על שנה, יש לכלול במסגרת השיקולים העומדים בבסיס סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, גם עניינים שאינם פיסקליים גרידא, בהתאם לתקנה 172א.

הנימוק המצדיק סטייה מהילכת צור שמיר, כדברי בית משפט העליון בפרשת רביבו, הינו שב"חלוף הזמן עשוי להפוך מחדל פורמאלי של אי-תשלום אגרה למחדל מהותי העולה כדי התעלמות מעצם הדרישה לנהוג עם רישיון נהיגה תקף".

בענייננו, פסק בית המשפט, שחלוף הזמן הרב בו לא חודש הרישיון, חורג מגדר הפגם הטכני המצוין בסיפא הסעיף 7(3) לחוק הפיצויים, "... אי-תשלום אגרה", כך שגם תשלום האגרה יומיים לאחר התאונה, לא החזיר, לדברי בית המשפט, את הרישיון לתוקף.

טענה נוספת שטענה מאיה, היא שבשל התכלית הסוציאלית שחוק הפיצויים בא לשרת, יש לפרש את הוראת סעיף 7 לחוק הפיצויים, באופן מצמצם.

יחד עם זאת, פסק בית המשפט שבדומה לנסיבות פרשת רביבו, מדובר בעניין מהותי נורמטיבי, ככל שמאיה נהגה, במועד התאונה ולמשך פרק זמן רב, ללא רישיון תקף, ועל כן נדחתה גם טענה זו.

לסיכום פסק הדין, קבע בית המשפט שיש להחיל בעניינה של מאיה את סעיף 7(3) לחוק הפיצויים, ועל כן נדחתה תביעתה.

מאת עו"ד ג’ון גבע.