לאחרונה דן בית משפט השלום בהרצליה בתביעתו של תושב נתניה כנגד עיריית נתניה, אשר טען שנפצע בקרסולו בשטח העיר בעקבות היתקלות בשבר במדרכה, ודרש פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לו. לטענתו, כשנשא את בתו על הידיים בדרך לגן, הוא צעד לאחור, נתקל בשבר במדרכה ונפצע.


העירייה הכחישה כי קיים מפגע כלשהו במקום התאונה, וכן הכחישה את גרסתו של התובע לגבי נסיבות פציעתו. ואולם, צילום שהציג התובע בבית המשפט הראה בבירור כי אבני השפה במדרכה שבורות, והשופטת קבעה כי מדובר במפגע בטיחותי לכל דבר ועניין. עדותו של התובע התקבלה כאמינה ומהימנה, ומכיוון שהאחריות לתיקון המפגע מוטלת על העירייה - התביעה התקבלה.


עם זאת, השופטת הטילה אשם תורם בשיעור משמעותי של 35% על התובע עצמו, מאחר שהחנה את רכבו באופן רשלני אשר אילץ אותו ללכת לאחור באותו מחזיק את בתו על הידיים, מה שהוביל להיתקלות במפגע ולפציעה. בסופו של דבר ולאחר ניכוי האשם התורם, נקבע סכום הפיצויים על סך של כ-57 אלף שקלים, וכמו כן הוטל על העירייה לשאת גם בהוצאות שכר טרחת עורכי הדין בסך של 13,500 שקלים.


כיצד הוכיח התובע שבאמת קיים מפגע במדרכה ושהוא אכן נפצע כשרגלו נתקלה באותו מפגע?


במהלך הדיון התייחסה השופטת לשאלת האיזון הנכון שבין המשאבים אשר עירייה צריכה להשקיע בתיקון מעברים ציבוריים לבין שמירה על שלום הציבור. עם זאת הדגישה השופטת כי ללא ספק חלה על העירייה אחריות לשמור על הציבור אשר מהלך במקומות הציבוריים ולתקן מפגעים שבוודאות מהווים סכנה בטיחותית.


במקרה זה, עיון בתמונה שהציג התובע הראה כי קיים שבר גדול בחיבור בין שתי מרצפות במדרכה המובילה אל גן הילדים, אשר יוצר סיכון לא סביר להולכי הרגל. אמנם לא מדובר ברחוב מרכזי, אבל קרבת גני ילדים ובתי ספר לאזור מגביר את הסיכון להיתקלות בסדק ולנזקי גוף לתושבים בוגרים וילדים.


לאחר שנקבע כי אכן קיים מפגע באזור, קבעה השופטת כי העירייה לא טיפלה בו או תיקנה אותו - תוך הפרת האחריות המוטלת עליה כרשות מקומית. העירייה אמנם זימנה לעדות מהנדס אחזקה אשר מטפל במפגעים בעיר מטעמה, ואשר טען כי בדק את המקום אך לא איתר שם כל מפגע, אולם התברר כי ביקורו במקום אירע כשלוש שנים לאחר פציעתו של התובע.


השופטת קבעה כי העד השחית את זמנו לשווא, מבלי שקיבל אפילו תמונה של המפגע אשר היה אמור לבדוק, כך שלא ניתן להסתמך על עדותו.


גרסתו של התובע התקבלה כסדורה, עקבית ומהימנה, והשופטת קבעה כי פציעתו אירעה כפי שתיאר


מאחר שהעירייה הכחישה את נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע, וטענה כי ייתכן שנפצע בנסיבות אחרות, בחנה השופטת את גרסתו לנסיבות הפציעה. בכתב התביעה הוא פירט ותיאר בהרחבה את היתקלותו בשבר המדרכה, וחזר על אותה גרסה בתצהיר העדות. כמו כן הוא נחקר ארוכות ושב והבהיר כיצד נפצע.


השופטת התרשמה כי עדותו מהימנה ואמינה, עקבית וסדורה. גם עדותה של אשתו, אשר אמנם לא נכחה במקום אך יכולה הייתה להעיד על מצבו של בעלה לאחר מכן, תמכה בגרסתו של התובע. על כן קבעה השופטת כי פציעתו בקרסול נגרמה כפי שתיאר.


עם זאת, השופטת החליטה להטיל אשם תורם בשיעור משמעותי של 35% על התובע. זאת מכיוון שנפצע בסביבה שמוכרת לו, בשעת בוקר כאשר יש ראות טובה, ולכן היה עליו להיזהר יותר. כמו כן, הוא החנה את רכבו במקום אסור לחניה, ומכיוון שהרכב חסם את החלק הקדמי של המדרכה, הוא נאלץ לצעוד לאחור. אלמלא חנה באופן מרושל, ציינה השופטת, ייתכן שהתאונה הייתה נמנעת.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד


בהתאם לשיעור הנזק שנגרם לתובע, נקבע סך הפיצויים הכולל עבור הפסדי שכר, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות, וכן כאב וסבל, בסכום של 155 אלף שקלים. לאחר ניכוי 35% אשם תורם וכן ניכוי התגמולים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, סכום הפיצויים שיקבל מהעירייה נקבע על סך של כ-57 אלף שקלים, וכמו כן הוא יקבל סכום של 13,500 שקלים עבור שכר טרחת עורכי דינו.

 

 

ת"א 56642-08-19