ב- 1.01.05 נכנסה לתוקפה הוראת סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, אשר לפיו מחייב המחוקק את רשויות התביעה להודיע לחשוד על כך שקיבלה חומר חקירה, ממנו עולה לכאורה, שעבר עבירה מסוג פשע. כנגד חובה זו קמה זכותו של חשוד לפנות לתביעה בבקשה מנומקת להימנע מהגשת כתב אישום ולקיים שימוע.


כך קובע סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי:


" (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך.


(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור.


(ה) החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 הימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בסעיף קטן (ד). (ו) אין בהוראות סעיף זה כדי לשנות מהוראות סעיף 74.


(ז) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו. "


חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב 1982


על החשיבות הרבה שמייחס המחוקק למתן זכות השימוע, ניתן ללמוד מדברי ההסבר לתיקון מס' 26 לחסד"פ שבסיס ההוראה:


"עצם ההחלטה על העמדת אדם לדין ובעיקר כאשר מדובר בעבירות המוגדרות כחמורות, ההחלטה היא רבת משמעות. בחברה שבה אנו חיים די בכתב אישום, לבטח בעבירות חמורות, כדי לפגוע פגיעה קשה בנאשם. מסיבה זו מוצע להעניק את זכות השימוע למי שמרגע ההכרעה בעניינו ישתנה מעמדו בציבור".


היועץ המשפטי לממשלה, בהנחיותיו לרשויות התביעה, ביחס לתכלית זכות השימוע, קבע כי הצורך בבירור בטרם הגשת כתב אישום כנגד פלוני, נובע מכך שהליכי משפט דרכם להתמשך ולהסתעף, ולא אחת להתפרסם, ויש עמם לא אחת גם משום עינויי דין ונפש.


דרך הצגת השימוע ייעשה, בדרך כלל, בכתב, אך יכול להיות גם בעל פה.


בית המשפט העליון חזר ונדרש לאחרונה לעניין זכות השימוע ופסק כדלקמן:


"הליך השימוע, המעוגן כיום בגדרי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי, מניח אפשרות לנחקר לשטוח את טענותיו במלואן, "ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל האפשר שבדברים יש ממש"... מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום".


במקרה אחר פסק בית המשפט העליון כי:


"אי קיום חובת השימוע על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי מהווה פגם מהותי היורד לשורשו של עניין... מדובר בזכות יסוד של כל נאשם שהיא חלק מזכותו להליך הוגן וכבר נפסק לא פעם כי הזכות להליך הוגן חשובה לא פחות מהזכות של גילוי האמת".


כיום מקפידים בתי המשפט על אכיפת הוראת החוק וההלכה, ובמקרה בו לא ניתנה לאדם זכות שימוע בטרם הגשת כתב אישום כנגדו בעבירה המסווגת כפשע.


בהעדר נסיבות מיוחדות וכשאין חשש לפגיעה ממשית באינטרס ציבורי, הפרת זכות זו, תביא לביטול כתב האישום. לאחר הביטול, התביעה יכולה להגיש בשנית כתב אישום כנגד החשוד, אך זאת לאחר קיום שימוע.


בית המשפט העליון פסק כי שימוע שכזה יעשה על ידי התביעה תוך התייחסות לאדם שמולה כאל נחקר חשוד ולא כמי ש"הוחתם" שנאשם, תאזין לטענותיו בנפש חפצה ובכובד ראש, תוך נכונות להשתכנע. לאחר השימוע, תשקול הנסיבות כולן ותחליט אם למרות כל מה ששמעה יש להגיש כתב אישום.


יש מקרים בהם בית המשפט מחליט, על אף אי קיומו של שימוע כמצוות המחוקק בטרם הגשת כתב אישום, כי התביעה תערוך שימוע לנאשם מבלי לבטלו, וזאת תוך שימוש בדוקטרינת הבטלות היחסית, לפיה הפגיעה שתיגרם לאינטרס הציבורי באם החלטתה של הרשות תבוטל חמורה יותר, אל מול הנזק שייגרם לפרט, שזכותו הופרה.


אם זאת הכלל הוא כאמור, קיום שימוע ע"י התביעה בטרם הגשת כתב אישום, על הצורך בהפנמת החוק בקרב התביעה הדגיש בית המשפט המחוזי באחת מהחלטותיו בעניין זה כדלקמן:


"מן הראוי, שהמאשימה תפנים חובה זו ותתייחס אליה כאל זכות יסוד מהותית של נחקר, כדי למנוע הישנותם של מקרים כאלו בטרם הגשת כתב אישום, במקום לטעון אח"כ לכך שלא נגרם עיוות דין לנאשם בעריכת שימוע בדיעבד. מדובר בהיפוך סדרי השמיעה וההחלטה ובכך, למעשה, מרוקנת מתוכן, לפחות בחלקה, ובמשמעותה המקורית, זכות השימוע, שהיא זכות יסוד מהותית וחשובה".
 


עודכן ב: 16/01/2017