בשלהי חודש מאי 2008 נפל דבר בשאלה חשובה מאד הנוגעת לכל מבוטח באשר הוא. כידוע, תביעות ביטוח מתיישנות לאחר שלוש שנים. מזה תקופה ארוכה ניתנים פסקי דין שונים אחד מרעהו בשאלה הנוגעת להתיישנות בתביעות ביטוח חיים, נכויות ומחלות קשות. בעוד ששופט א' קבע שההתיישנות תתחיל להימנות מיום קרות המקרה, קרי מיום קרות הנכות או המוות או המחלה הקשה, שופט ב' קבע אחרת ומנה את התקופה מיום התגבשות הנזק והפיכתו להיות קבוע ולצמיתות.

ההבדלים יכולים להיות משמעותיים, שכן קביעת התיישנות מיום קרות מקרה הביטוח גורמת לצמצום ניכר של תקופת ההתיישנות, זאת לעומת קביעת ההתיישנות מיום התגבשות הנכות שיכולה להיות תקופה ארוכה לאחר קרות האירוע. שופטים שביקשו להתחשב במבוטח ולא לדחות את תביעתו מסיבת התיישנות, קבעו שמניין התקופה יחל רק מיום שהנכות התגבשה והפכה לצמיתה, ואילו שופטים שנהגו כבית שמאי קבעו את יום קרות התאונה כמועד תחילת מירוץ ההתיישנות.

לאחרונה כאמור, הכריע בית משפט העליון בסוגיה זו ושם קץ לפסיקות הסותרות. בית המשפט העליון הכריע שמועד הראשון בו יחלו למנות את תקופת ההתיישנות, יחל מיום קרות התאונה, דבר המחמיר עם המבוטחים ויכול לגרום שמבוטחים רבים יפסידו את תביעתם מסיבת התיישנות בלבד. עובדה זו הינה קריטית למבוטחים רבים אשר נפגעו בתאונות ואשר גם בחלוף שלוש שנים, טרם התייצב מצבם ונכותם טרם התגבשה לכדי אחוזי נכות קבועים. כמו כן, פסיקה זו אינה מטה חסד עם מאחרים בתביעתם מחמת שכחה, אוזלת יד או סתם עצלות. אם עד כה, אלה האחרונים יכלו למצוא פתרון בטענה שמועד התגבשות נזקם היה מאוחר יותר וכך מתחו הם את התקופה, כיום אין דבר זה אפשרי, ורבים עלולים למצוא עצמם מנושלים מזכותם לתבוע על פי הפוליסה. אמנם פסק הדין מציע פתרונות מסוימים כיצד לנהוג, אך אלה אינם מספיקים.

יצוין כי בימים אלו ממש, מתגבשת בקשה לבית המשפט העליון, לקיים דיון נוסף בשאלה זו בהרכב שופטים גדול יותר, וזאת עקב ההשפעה שיכול פסק דין זה להיות למבוטחים רבים. אין ספק כי מעתה מומלץ לכל נפגע בתאונה או מחלה או אף במקרה מוות, לא להמתין, ולרוץ מהר לעורך דין שכבר יחל לטפל בתביעה גם אם הנזקים טרם התגבשו.


עודכן ב: 06/10/2016