עמדת טעינה בבית משותף

בשנים האחרונות חלה מהפכה בעולם הרכב כאשר רכבים המנועים על ידי חשמל נהיו חזון נפרץ ולא בגדר עתידות. בשל כך, נוצרו מגמות ואילוצים, כאלה ואחרים, אשר מביאים לשינוי במהלך חיי היום- יום ודורשים מאתנו לבצע התאמות. כך לדוגמא, הביקושים לדלק יורד ובהתאם תחנות הדלק חוות קשיים בעסקיהם. עוד דוגמא הינה העובדה כי כעת בעל רכב חשמלי צריך לדאוג לאפשרויות טעינת רכבו בקרבת מקום, בביתו או במקום עבודתו.

בעקבות חידושים טכנולוגים והתמורות החברתיות הבאות בעקבותיהם, החוק תמיד לוקה בחסר ועליו להשלים פערים ולהסדיר תחום טכנולוגי חדש אשר לא היה צורך קודם להסדירו בחוק. אלא, שהתמורות והשינויים הללו אינם ממתינים למחוקק להסדיר את החידוש ואלה מגיעים לבתי המשפט ועליהם להכריע בסוגיות אשר טרם הוסדרו במפורש בחוק.

סיטואציה דומה למתואר, הגיעה להכרעתה של המפקחת על הבתים המשותפים* אשר נאלצה לקבוע האם לדייר בבית משותף יש זכות להתקין עמדת טעינה חשמלית וזאת כאשר אין התייחסות לנושא בתקנון הבית המשותף והמחוקק טרם חוקק הוראות מפורשות הייחודיות לנושא זה.

המפקחת ערכה ניתוח מפורט של הדינים השונים אשר רלוונטים וכן את התנאים שבהתקיימותם יש לאפשר התקנת עמדת טעינה, וקבעה בין היתר כדלקמן:

"התקנה של עמדת טעינה לרכב חשמלי כרוכה, על דרך הכלל, בשימוש ברכוש משותף בבית משותף. זאת, לנוכח הצורך בהעברת תשתית חשמל מתאימה משטח חניה של כלי הרכב בבית המשותף - בין אם משטח חניה הצמודה לדירה (חניה פרטית) ובין אם משטח חניה המהווה רכוש משותף (חניה משותפת) - ללוח חשמל בבית המשותף, לשם הקמה והשמשה של עמדת הטעינה.

שימוש בעל דירה ברכוש משותף בבית משותף - ככל שאינו מוסדר בתקנון מוסכם החל על הבית המשותף או בהוראות חוק המקרקעין - נע בטווח שבין שימוש רגיל וסביר שאינו טעון הסכמה של מי מבעלי הדירות בבית המשותף לבין שימוש הטעון החלטה של האסיפה הכללית של בעלי הדירות בבית המשותף. אבאר:

כל בעל דירה בבית משותף רשאי לעשות שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף בבית המשותף, מבלי שנדרשת הסכמה של בעלי הדירות האחרים בבית המשותף. כפי שנשנה בהלכה הפסוקה, שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף יהא כל שימוש העונה על הצרכים הלגיטימיים של בעלי הדירות בבית המשותף, התואם את ייעודו של הרכוש המשותף והמאפשר קיום בבית המשותף בצורה נאותה ומתקבלת על הדעת.

משמעו "עשיית כל אותן פעולות (מטריאליות ומשפטיות), אשר על פי מהותו של אותו נכס, טיבו וייעודו טבעיות הן לגביו. היקפן של פעולות אלה נקבע על פי נסיבות העניין" (ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' זיידה, פ"ד לז(4) 737, 741-740 (1983)). שימוש ברכוש משותף יהא סביר ורגיל ככל שעומד בתנאים המצטברים הבאים: האחד, השימוש תואם את תנאי המקום, אשר משמעם המקום בו נמצא הבית המשותף, ובכלל זאת מאפייניו של הבית המשותף, ייחודו, צביונו וייעודו (כדוגמת: מגורים, מסחר, משרדים או שילוב של אלה). השני, השימוש תואם את תנאי הזמן, אשר משמעם דרישות ואילוצים אשר מציאות החיים מכתיבה. השלישי, השימוש תואם את הייעוד של אותו חלק ברכוש המשותף. הרביעי, השימוש אינו מונע שימוש דומה מדיירים אחרים בבית המשותף ואינו עולה כדי תפיסת חזקה ייחודית ברכוש המשותף (ראו גם: ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח(1) 645, 648-647 (1974); ע"א 698/85 בן צור נ' ששון, פ"ד מא(3) 144, 151-150 (1987); רע"א 9645/16 איסק נ' נחמיאס, פורסם ב"נבו" (10.1.2017); מ' דויטש קניין, כרך א', תשנ"ז-1997, 707-705)."

עוד הזכירה המפקחת את הצעת החוק אשר נוגעת בסוגייה ספציפית זו של התקנת עמדות טעינה בבתים משותפים, אלא שהצעת החוק טרם אושרה.

לבסוף, הגיעה המפקחת למסקנה כי גם במקרה ואין התייחסות מפורשת בתקנון הבית המשותף לנושא, ובהתקיים תנאים מסוימים, תתאפשר התקנה עמדת טעינה בבית משותף הינו בגדר שימוש שאינו טעון הסכמה של בעלי דירות האחרים.

האמור לעיל הוא לידע כללי ולהעשרה בלבד ויש לבחון כל מקרה לגופו. לייעוץ פרטני, מוזמנים ליצור קשר

*פסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין תל אביב מיום 31/8/2023 (ת"א) 639/21 קיי סיגי נ' בסיק תשתש גלי