בסמכותו של בית המשפט להעניק סעדים שונים כגון צווי עשה ואל תעשה, סעד זמני, פיצויים וסעד הצהרתי. במקרה האחרון, בית המשפט מצהיר אודות חובות וזכויות בעלי הצדדים, או אחד מהם. יש לציין שהצדדים כפופים להחלטת בית המשפט בנושא, בדיוק כמו כל תביעה אחרת. דוגמא לבקשה למתן סעד הצהרתי ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

רקע


במקרה זה, בית המשפט התבקש לתת פסק דין הצהרתי לפיו התובע נולד בעיר ג'רבה בתוניסיה. על פי הנטען בבקשה, התובע נולד ביום ה-20.1.28 ועלה לישראל ביום ה-19.8.48. כעבור שנים, הוא הגיש תביעה לתשלום תגמולים לפי חוק רדיפות הנאצים, תשי"ז – 1957. אולם, על מנת שתביעתו תטופל, הוא נדרש להמציא מסמך רשמי שהעיד על עיר הולדתו.


לטענת התובע, מאחר ותוניסיה הוגדרה כמדינת אויב, לא היה ניתן להמציא מסמך רשמי שהעיד על דבר הולדתו שם. על כן, הוא פנה למשרד הפנים הנתבע על מנת להמציא אישור. אלא, שברישומים לא נכתבה עיר הלידה ולכן הנתבע דרש מהתובע להמציא תעודת לידה מקורית. לחלופין, התובע התבקש להציג פסק דין הצהרתי בדבר עיר הולדתו. על כן, הוגשה הבקשה דנן.


מתן סעד הצהרתי


לאחר שהשופטת עיינה בתצהירים שצורפו על ידי התובע, היא נעתרה לבקשה. כלומר, השופטת קבעה שעיר הולדתו של התובע הייתה ג'רבה בתוניסיה. לאור קביעה זו, השופטת חייבה את משרד הפנים להוסיף הערה בדבר עיר הולדתו של התובע בתמצית הרישום.
בהערת אגב, השופטת הביעה דעתה שמא רשויות המדינה דקדקו יתר על המידה עם יהודי תוניסיה שהגישו בקשות לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים. שכן, דרישות הרשות באשר לעיר הלידה, מקום בו היה ברור שמדובר ביוצאי תוניסיה, גרמה לעיכובים בטיפול בתביעת הפיצויים ולפגיעה במי שנזקק לתשלום זה. כך או כך, הבקשה התקבלה.