עע"ם 471/12


בית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעת כאשר מונחות לפתחו בקשות הנוגעות לגירוש שוהים שלא כדין. עם זאת, מדובר בשיקול דעת מצומצם ובית המשפט לא ישים את נעליו בנעליה של הרשות המנהלית ברת הסמכות. כך הודגש (פעם נוספת, יש לציין) בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט העליון על ידי השופט ניל הנדל. בית המשפט קיבל אפוא את הערעור אשר הוגש על ידי המדינה, והורה לילידת גאנה אשר שהתה שלא כחוק בישראל כעשר שנים, לעזוב את המדינה בתוך 90 ימים.

 

יש לכם שאלה?

פורום ויזה לישראל | אזרחות ישראלית


במסגרת תביעה אשר הוגשה בעניינה של המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז, ביטל בית משפט קמא את החלטתה של רשות האוכלוסין וההגירה להורות על אי מתן רישיון ישיבה למשיבה (בקשה שהוגשה בשל "טעמים הומניטאריים"). בית המשפט קבע כי יש להעניק לאחרונה את הרישיון המדובר למשך שנתיים. המדינה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל. השופטים - רובינשטיין, זילברטל והנדל - קיבלו אפוא את ערעור המדינה וקבעו כי יש להותיר את החלטת רשות האוכלוסין על כנה.


בפסק הדין הודגש כי נוכח התנהלותה של המשיבה במקרה דנן, החלטת המינהל לגרשה הייתה סבירה. עסקינן במהגרת מגאנה אשר הגיעה בגיל 13 לישראל אך במשך כעשר שנים לא פעלה לשם הסדרת מעמדה במדינה. כמו כן, כאשר היא הגיעה לבגרות, היא עשתה "דין לעצמה" ונמנעה מלצאת מישראל חרף הבטחות חוזרת ונשנות. אי לכך, נקבע כי ראש רשות האוכלוסין לא שגה בעת שניתנה ההוראה לגרשה. הודגש כי מדובר בהחלטה סבירה של הרשויות, ואין עסקינן בעניין קיצוני וחריג.
 

"פסיקת בית המשפט המחוזי הייתה מנוגדת לגורמים המקצועיים"


המהגרת טענה כי המדינה לא ערכה בירור מעמיק אודות נסיבותיה וההחלטה לגרשה התקבלה באופן שרירותי וללא התבססות על ממצאים רלבנטיים. בית המשפט המחוזי קיבל טענות אלה. עם זאת, בפסק הדין בעליון נקבע כי הרשות דווקא עיינה בהליכים אשר נגעו למשיבה בעיון רב. הודגש כי נציגי הרשות בחנו את פרטי המקרה, ואף את השתלשלות העניינים המורכבת. בית המשפט העליון קבע עוד כי פסק דינו של בית משפט קמא היה בניגוד מוחלט לעמדתם המקצועית והמלומדת של הוועדה הבינמשרדית, ראש הדסק וראש רשות האוכלוסין.
 

למעשה, נקבע כי בית המשפט המחוזי לא העביר ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות אלא נכנס בנעליה ושם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה. לא זו אף זו, הודגש כי גם כאשר בית המשפט סבור שההחלטה אשר התקבלה על ידי הרשות איננה ראויה, הרי שהוא אינו רשאי לחרוג מגדרי סמכותו בתור ערכאת ערעור. בית המשפט העליון קבע כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי "חרג באופן קיצוני" מסמכותו.
"אין ספק כי במישור אנושי קל לתמוך בהמשך שהותה בישראל של מי שנמצאת פה מזה עת רבה. ואולם הרשות המוסמכת רואה גם תמונה כוללת, ולא בנקל יתערב בית המשפט בהכרעתה, ויעשה כן במקרים של חוסר סבירות בולט ושיקולי צדק בולטים", נכתב בפסק הדין.