הרכבת המהירה מירושלים לתל אביב - ימשכו עבודות בלילה ליד מברשת ציון

ת"א 7718-08-12

בית המשפט השלום בירושלים קבע כי רכבת ישראל תוכל לבצע עבודות סלילת רכבת מהירה מת"א לירושלים באזור מבשרת ציון גם בימי מנוחה ולילות, וזאת לאחר שצו מניעה שהוטל כנגד עבודות אלה על ידי המשרד להגנת הסביבה - בוטל. הצו המדובר הוצא על ידי המשרד להגנת הסביבה בעקבות עבודתן של חברות קבלניות שהתקשרו עם המדינה לסלילת מסילת הרכבת. הרכבת הגישה בקשה לביטול הצו ובית המשפט השלום בירושלים נעתר לבקשתה.

במסגרת הבקשה, הרכבת טענה כי כאשר המשרד להגנת הסביבה הוציא את הצו, הופרו זכויותיה לעיון ולשימוע. נטען כי הרכבת לא קיבלה הזדמנות נאותה להשמיע את התנגדותה להוצאת הצו. כמו כן, הרכבת הוסיפה כי המשרד להגנת הסביבה ביסס את העילות להוצאת הצו על ממצאי בדיקות שהוסתרו מהמבקשת. המבקשת טענה כי הצו אשר הוצא לא היה מידתי ולקה בחוסר סבירות קיצוני.

נטען כי בעת הוצאתו, המשרד להגנת הסביבה לא שם לנגד עיניו את כלל השיקולים הרלבנטיים וניתן משקל רב מדי ל"הטרדה זמנית למקצת מתושבי מבשרת ציון". זאת ועוד, הרכבת טענה כי מפגע הרעש הנטען לא הפר את הוראות החוק והצו היה עלול בהחלט לגרום לעיכוב משמעותי בסלילת הרכבת ובכך להסב לציבור כולו נזקים סביבתיים, כלכליים וחברתיים.

המשרד להגנת הסביבה: "צו מידתי וראוי"

המשיב, המשרד להגנת הסביבה, טען כי אין לבטל את הצו וזאת משום שהחוק איננו מתיר להשמיע בלילה רעשים העולים על חמישה דציבלים כאשר מקורם בציוד בנייה. נטען כי החוק רואה בכך "הפרעה אסורה" ועל כן לא הייתה למשרד ברירה אלא לפעול כנגד העבודות. הודגש כי הצו לא הביא להפסקה מוחלטת של העבודות אלא רק אסר על הפעלתו של ציוד כבד בשעות הלילה ובימי המנוחה. המשיב טען כי הרכבת הייתה יכולה לדאוג לנטרול הרעש ולהמשיך לעבוד בלילות ובימי המנוחה ללא הפעלת ציוד כבד.

נטען כי מאז שהעבודות נשוא הבקשה החלו, התקבלו במשרד להגנת הסביבה עשרות רבות של תלונות מצד תושבי מבשרת ציון בגין הרעש והיה די בתלונות אלה כדי לבסס את סמכותו של המשרד להוצאת הצו. זאת ועוד, נטען כי בעקבות התלונות נערכו במקום בדיקות רעש אשר איששו את טרוניות התושבים. במשרד להגנת הסביבה טענו כי טרם הוצאת הצו נעשתה פנייה לרכבת אך זו העלתה חרס.

איזון לא מידתי - הצו מבוטל

בית המשפט בחן את הבקשה וקבע כי דינה להתקבל. בהחלטה נקבע כי ההחלטה להוציא את הצו גרמה לפגיעה בלתי סבירה ברכבת. השופטת, עינת אבמן-מולר, קבעה כי המשרד להגנת הסביבה, בעת הוצאת הצו, לא ערך איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הכללי שעמד בבסיס סלילת רכבת בין ירושלים ותל אביב, לבין האינטרס הזמני של מקצת תושבי מבשרת ציון.

זאת ועוד, בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענת הרכבת לכך שזכות הטיעון שלה לא מוצתה ולא ניתנה לה הזדמנות לעיין בבדיקות שישבו בבסיס הצו ולהעלות את טענותיה בטרם הוא הוצא. לסיכום, נקבע כי המשרד להגנת הסביבה שגה בתפיסתו כי כל רעש במקום מגורים הינו בהכרח רעש המצדיק צו גורף האוסר עליו. קל וחומר כאשר הרעש נגרם על בסיס צרכים חברתיים ראשונים במעלה כמו חיבור מהיר ברכבת איכותית בין עיר הבירה של ישראל לעיר המרכזית ביותר באזור גוש דן.