האם התקיים בין הצדדים היסוד של גמירת הדעת?

ע"א 290/80 ש.ג.ם חניונים נ’ מ"י

עובדות המקרה:

מל"ח החנה רכבים בחניון בתקופת המלחמה. החניון תובע מהמדינה תשלום של דמי שימוש ראויים עבור החנייה ופיצויי על הסגת גבול ועשיית עושר שלא במשפט.

האם התקיים בין הצדדים היסוד של גמירת הדעת ?

1. בעלי החניון למעשה באים בהצעה לציבור להחנות את כלי רכבם ובהחניית הרכב בחניון יש בה משום קיבול אותה הצעה ע"י התנהגות.

2. מבחן אובייקטיבי- הקובע הוא המשמעות של התנהגות הצדדים מבחינה משפטית-נורמטיבית ולא הפירוש הסובייקטיבי, שאותם הצדדים נותנים למהות ההתקשרות. בהחניית הרכב יש משום קיבול בהתנהגות. העובדה שהאדם הנהנה משירות אינו מתכוון לשלם את המחיר הנאות, אינה משחררת אותו מהתחייבות חוזית לשלם עבור השירות.

3. יש לראות החניית רכב בחניון כקיבול של ההצעה לציבור, רק אם ניתן להסיק מהתנהגותו של מחנה הרכב גמירות דעת להחניה כזו של רכבו.

לסיכום,

במקרה דנן נוצר אפוא, מכללא, ובדרך של התנהגות הצדדים, קשר חוזי בין המערערת ובין היחידה הצבאית, ועל-כן חייב הצבא לשלם למערערת את השכר הראוי עבור החניית כלי הרכב הצבאיים בסכום.