הסכם שכירת דירה, הינו הסכם שכיח, אשר רוב רובה של האוכלוסיה תחשף אליו בשלב זה או אחר. בהסכמי השכירות, נהוג כי נקבעים מנגונים ובטוחות למקרה שהשוכר לא מפנה את המושכר במועד, או לא משלם את חובותיו, יוכל בעל הבית להפעיל את הבטוחות אשר בידו.

 

ואולם, לא תמיד יש בידי הבטוחות הכספיות כדי לסייע לבעל הבית לפנות, ובמהרה, את השוכר, ובעלי עלולים להקלע להליכים משפטיים ארוכים, יקרים ומייגעים.

 
עד לשלהי שנת 2008, הגישו בעלי נכסים תביעות בסדר דין מקוצר, על מנת לסלק את ידם של שוכרים שהפרו  את הסכם השכירות מן המקרקעין. בתביעות אלה מתקיים הדיון במעמד צד אחד, ללא זכות מוקנית להתגונן. אולם, שוכרים רבים הגישו וקיבלו רשות מבית המשפט להתגונן, ובכך גרמו להעברת התובענה לפסים רגילים, מצב שבפועל נמשך זמן רב.
 
נוכח השכיחות והישנות הגשת תביעות לפינוי מקרקעין בבתי המשפט השלום ברחבי הארץ, קידם שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, תיקון לסדר הדין האזרחי, אשר יוצר למעשה הליך מזורז לפינוי שוכר מנכס מקרקעין (פרק טז4: תביעה לפינוי מושכר, סעיפים 215ז - 215יג, תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984). הליך מזורז של תביעה לפינוי מושכר הינו הליך וולנטרי, אשר אין בו כדי לשלול מהמשכיר את האפשרות לבחור להגיש תביעה רגילה או תביעה בסדר דין מקוצר.
 
ישנם ארבעה כללים להגשת תביעה לפינוי מושכר:
 
1. תובע רשאי להגיש תביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו.
2. כתב התביעה יוכתר במילים "תביעה לפינוי מושכר".
3. תביעה לפינוי מושכר לא תכיל סעדים נוספים בשל אותה עילה.
4. התובע רשאי לתבוע סעדים נוספים, בשל אותה עילה, בהליך נפרד ובלא צורך בקבלת רשות מבית המשפט.
 

 
על מנת לאפשר הליך מקוצר וממוקד שכל תכליתו היא לפנות את השוכר מנכס המקרקעין באופן מהיר, יוכל המשכיר לתבוע בכתב התביעה סעד של פינוי בלבד(!). יחד עם זאת, המשכיר יהיה זכאי לתבוע סעד של פיצוי או כל סעד אחר בהליך נפרד, מבלי שיהיה עליו לבקש מבית המשפט היתר לפיצול סעדים.
 

 
כחלק מההליך המקוצר קובעת תקנה 215ט לתקנות סדר הדין האזרחי, בכתב התביעה ובכתב ההגנה יפרטו בעלי הדין את טיעוניהם ויצרפו לכתב הטענות תצהירי עדות של העדים, חוות דעת מומחה, אסמכתאות משפטיות ואת המסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל הדין ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה.
 
תקנה 215י קובעת כי על התובע להמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את כתב התביעה והמסמכים שצויינו בתקנה 215ט, ועל הנתבע להמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את כתב ההגנה והמסמכים שצוינו בתוך 30 ימים מהמועד שהומצא לו כתב התביעה.
 
הדיון בהליך זה, יקבע לא יאוחר מ-30 ימים מהמועד האחרון להגשת כתב הגנה אחרון בתיק, ופסק הדין ינתן עם תום הדיון בתובענה, ולכל המאוחר בתוך 14 ימים.
נתבע בתביעה לפינוי מושכר, אינו רשאי להגיש תביעה שכנגד או הודעה לצד שלישי, יש בכך משום סנקציה דיונית אשר מונעת מהנתבע להרחיב את "מעגל המשתתפים" בהליך זה, שכן על ידי צירוף צדדים נוספים או לחילופין הגשת תביעה שכנגד, יכול הנתבע לגרום לעיכוב בניהולו של ההליך ומשכך לגרום לפגיעה נוספת למשכיר.גם הדרישה לצירוף תצהירי הצדדים ואסמכתאות כבר בשלב המקדמי, מטרתה להחיש את ניהול ההליך, כאשר הצדדים יגיעו לישיבה שתקבע (בתוך 30 ימים מהמועד האחרון שנקבע להגשת כתב ההגנה) כאשר המסכת העובדתית מונחת בפני בית המשפט ומשכך ניתן לדון במחלוקת לגופה ואף להכריעה.
 
נראה אם כן, כי החידוש בדין הפרוצדוראלי, כפי שהובא לעיל, עשוי להביא לקיצור משמעותי במשך הזמן הנדרש לניהולו של הליך הפינוי, הכרעת בית המשפט ומתן פסק דין המורה על פינוי השוכר מן המושכר. הליך חדש זה, אמור בהחלט לסייע ולהקל מאוד על הגשת תביעת פינוי, ולהקל את חששם של המשכירים כי ההליך המשפטי יארך זמן רב.
 
האמור לעיל אינו מהווה המלצה, חוות דעת משפטית, ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדויק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

 

 

 


עודכן ב: 24/07/2013