בשבוע שעבר (יום א') הותר לפרסום כי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קיבל את תביעתה של אישה לתשלום מזונות לאחר פרידה מבן זוג, אתו חיה במשך 11 שנים.


על פי כתב התביעה, התובעת ובן זוגה היו ידועים בציבור במשך אחת עשרה שנים, כאשר במהלך הקשר שלהם חתמו על הסכם חיים משותפים בו הסדירו את חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פרידה, אך בהסכם לא נכתב דבר בנוגע למזונות.


בני הזוג הכירו לפני כ- 17 שנה, כאשר האישה היתה גרושה ואם לארבעה והגבר היה אלמן ואב לשתי בנות. באותה העת, הגבר היה פנסיונר של צה"ל, נהנה מפנסיה שקיבל ממשרד החינוך לאחר פטירתה של אשתו, ועבד בתור נהג. באותה התקופה, החליפה האישה מקומות עבודה בתדירות גבוהה.


כשנתיים לאחר היכרותם, רכשו יחד בית שמומן מכספו של הגבר וממשכנתא שלקחו.


מכתב התביעה עלה כי בשנת 2000 חתמו בני הזוג על הסכם חיים משותפים ובו הגדירו עצמם כידועים בציבור, כאשר במסגרת ההסכם צוין כי הבית שרכשו יהיה בבעלות משותפת של שניהם. בנוסף צוין בהסכם כי לכל אחד מהם הזכות בנכסים שהיו לו בתקופה שלפני תחילת החיים המשותפים.


כעבור כשמונה שנים, צצו קשיים במערכת היחסים בין השניים ולטענת התובעת בחודש פברואר 2008, עזב בן זוגה את הבית, והיא נשארה בו עם בתו הקטנה.


התובעת טענה כי לא היתה יכולה לשקם את חייה לבדה


מוקדם יותר באותו החודש, חתמו הצדדים על ההסכם למכירת הבית המשותף, שבו הובהר שהרווח בסך 750,000 שקלים יתחלק בין שניהם. באותה הזדמנות, חתם הגבר על הסכם נוסף בו התחייב לשלם סך של כ- 2,000 שקלים בחודש לצורך כלכלת הבית, עד לתאריך בו יצאו ממנו. חודשיים לאחר מכן הגישה התובעת תביעה למזונות וכן תביעת רכוש נגד בן זוגה.


הנתבע הכחיש את טענת התובעת בנוגע לעזיבתו את הבית והסביר כי שניהם היו צריכים לפנות את ביתם בחודש אוגוסט באותה השנה עקב מכירתו.


בתביעתה דרשה האישה לקבל תשלום מזונות על סך כ- 5,000 שקלים בחודש, בטענה כי לא תוכל לשקם את חייה בכוחות עצמה לאחר הפרידה.


בנוגע לתביעת הרכוש, האישה טענה כי בן זוגה הבטיח לה בעל פה זכויות בנכס הרשום על שמו וזאת בניגוד לכתוב בהסכם החיים המשותפים. הגבר מצדו טען טענה דומה כלפי האישה וביקש גם הוא זכויות בנכס שרשום על שמה.


הגבר דרש לקבל כספים על הבית המשותף


הנתבע טען לקבל חלק מהכספים שהופקדו בחשבון הבנק של האישה בשל מכירת הדירה שהיתה בבעלותה טרם הכירו, וביקש לקבל לידיו סכום של 78,210 שקלים. הגבר העיד כי האישה הבטיחה לו שתעביר לו חלק מהסכום למטרת השתתפות ברכישת הבית המשותף שלהם. כמו כן ביקש לקבל חלק מערכו של רכב שנרכש על ידי האישה, והיה בבעלותם המשותפת.


התובעת התנגדה והבהירה כי הזכויות בכספים הללו, שייכות לה באופן בלעדי בהתאם לכתוב בהסכם בין השניים, וטענה כי לא הבטיחה לו דבר, אולם אישרה כי הציעה מיוזמתה לשלם 80 אלף שקלים, על מנת להפחית את המשכנתא.


באשר לתביעה למזונות טען הנתבע כי לא התחייב כלפי התובעת לתשלום מזונות וכי מצבה הכלכלי בעת הפרידה היה טוב משלו.


התובעת ציינה כי דרישתה למזונות נובעת מכך שהקדישה לנתבע 11 שנים מחייה ואף גידלה את בתו ודאגה לה, בעוד הוא בחר לעזוב אותה לטובת אישה אחרת. היא טענה כי במשך השנים הוא העדיף לפרנס אותה ועודד אותה לא לעבוד וכך פיתחה בו תלות כלכלית. היא סיפרה כי הבטיח לה שוב ושוב שאין לה סיבה לדאגה וכי ידאג לכל צרכיה גם בעתיד.


בעדותה הוסיפה כי מצבו הכלכלי טוב, משכורתו גבוהה וכי הוא נהנה מזכויות פנסיוניות בעוד היא אינה זכאית לפנסיה ולא תוכל לעבוד עוד זמן רב בעבודתה כמטפלת בקשישים, מפאת גילה.


ביהמ"ש קבע זכאות למזונות


השופטת דחתה את בקשת הנתבע לקבל מחצית מכספיה של התובעת ממכירת דירתה הקודמת, שכן לא התעקש לעגן את הדרישה הזו בהסכם ולא דרש את הכספים הללו לאורך חייהם המשותפים.


בנוגע לרכב המשותף של השניים, קבעה השופטת כי שוויו יחולק בין שני בני הזוג, כך שהנתבע יהיה זכאי לקבל סכום של 19,450 שקלים מערכו.

 

יש לך שאלה?

פורום הסכם ממון
פורום זכויות ידועים בציבור והורות משותפת

 

בית המשפט קבע כי לאור העדויות, זכאית התובעת לקבל מזנות בסך של 20,000 שקלים שמהווים מזונות משקמים לתקופה של שנה וארבעה חודשים, התקופה בה התמודדה התובעת עם עול הפרידה והשיקום של חייה. חלקו של הנתבע במכירת הרכב התקזז עם כספי המזונות כך ששני הצדדים לא נדרשו לחיוב כספי.


תמ"ש 6361-00
תמ"ש 6362-00