בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שעניינה בקשת התובע להצהיר כי בבעלותו מחצית מדירה הרשומה על שם פרודתו, ודרישה לרשום אותו כך בלשכת רישום המקרקעין.


בשנת 1990 הכיר התובע, אזרח אמריקאי, את הנתבעת בישראל, כאשר שימש נציג חברה בישראל. באותה תקופה הוא היה גרוש עם שני ילדים מנישואיו, והאישה הייתה רווקה. בשנת 1994 הם נישאו ולאחר כמה שנים נולדה להם ילדה.


בשנת 2001 עלו יחסיהם על שרטון, והגבר חשש כי בסופו של דבר הם יתגרשו והוא יאבד הכספים שחסך מגירושיו מאשתו הראשונה. לכן ביקש שיערכו ביניהם הסכם ממון. הסכם הממון נחתם על ידי שניהם וקיבל תוקף של פסק דין. מאחר שהגבר אינו דובר עברית, תורגם ההסכם לאנגלית.


בשנת 2002 רכשה האישה את הדירה המדוברת תמורת 175 אלף דולר, והיא נרשמה על שמה. לצורך הרכישה לקחה האישה משכנתא בסכום 423 אלף שקל. לגבר מעולם לא היה חשבון בנק בישראל, ומעת לעת הוא העביר כספים לחשבון הבנק של האישה. בני הזוג התגוררו יחדיו בדירה עם בתם. בשנת 2013 עזב הנתבע את הדירה ושב לארצות הברית.


התובע: העברתי כספים שנועדו לרכישת הדירה ולמשכנתא


בכתב התביעה טען הגבר כי רכשו את ביתם במשותף, והוא סמך על אשתו שתפעל בתום לב ולא תנצל את העובדה שאינו מבין השפה ואינו מתמצא בפרוצדורות לרכישת בית בישראל כדי לנשלו מכספו.


לטענתו הוא העביר לחשבון הבנק של הפרודה סכומים של כ-30 אלף דולר לצורך רכישת הדירה, תוך אמונה שלמה בכך שכספו מלפני הנישואין ימשיך להיות שלו בלבד מכוח הסכם הממון, ובכך כי הכסף ששילם על רכישת הדירה מבטיח את חלקו בנכס.


בהמשך נהג הגבר לטענתו להעביר 5,000 דולר בחודש לחשבונה של פרודתו, לצורך תשלום כל הוצאות הבית כולל החזר המשכנתא.
התובע הוסיף כי במשך השנים העביר כספים גם לצורך שיפוצים בבית, בסכומים של 9,000 דולר ו-12 אלף דולר. לסברתו, ההעברות מעידות ששניהם רכשו את הנכס במשותף.


מלבד הנושא המרכזי בתביעה בנוגע לדירה, טען הגבר כי גם חצי ממכונית הונדה הרשומה על שם האישה שייכת לו, מכיוון שהרכב נרכש מכספים שהעביר לה.


מנגד, טענה האישה כי היא זו שקנתה את הדירה הרשומה על שמה מכספה ובעזרת משכנתא, ולכן אין לפרוד כל זכויות בה. היא הפנתה להסכם הממון משנת 2001, שהכתוב בו תומך בבעלותה הבלעדית בנכס. הסכם הממון קובע באופן מפורש שכל רכוש שבבעלותו של מי מהם יישאר בבעלותו.


כמו כן הוסיפה האישה כי בהתאם להסכם, השקעות של התובע בנכס אינן מקנות לו זכויות, מה גם שהוא התגורר שם בעצמו. היא טענה כי הגבר מעולם לא היה מעוניין ברכישת בית בישראל ולא רצה כל חלק ברכישת הדירה, וכי רוב הכספים שהעביר לחשבונה שימשו אותו לתחביביו, לתענוגותיו, לצורך מימון רמת החיים הגבוהה שלו ולמימון הוצאות הבית השוטפות.


לעניין הרכב טענה כי מימנה מחצית מעלות רכישתו, וזאת לפי בקשתו של הגבר. לצורך הרכישה היא לקחה הלוואה מעבודתה ושילמה את חלקה.


ההסדר הרכושי אשר חל על בני הזוג הוא לפי הסכם הממון שחתמו עליו


בדיון בבית המשפט נקבע כי מאחר שבני הזוג ערכו הסכם ממון, ההסדר הרכושי אשר חל עליהם הוא לפי ההסכם, וההסכם קובע שתחול הפרדה רכושית לעניין נכסי נדל"ן, בנוגע לזכויות סוציאליות וכן לגבי כספים וחסכונות. לפיכך, רישום הדירה על שמה של האישה מקנה לה קניין בלעדי ושולל את זכויות הקניין של התובע, וזאת גם אם השקיע כספים בנכס.


גם המגורים המשותפים שלהם בדירה במשך 12 שנים אינם יכולים להקנות זכויות בעלות לתובע בנסיבות המקרה, וזאת מכיוון שהסכם הממון צפה אפשרות זאת מראש והסדיר אותה מפורשות.


בית המשפט הוסיף כי עדות האישה הייתה מהימנה, ודבריה קיבלו חיזוק מדברי הגבר עצמו. כמו כן, בדברי התובע מצא בית המשפט סתירה, מכיוון שרצונו לערוך הסכם ממון להפרדת רכוש אינו עולה בקנה אחד עם רכישת דירה משותפת, שבה נתן לדבריו אמון מלא באישה וסמך עליה שהיא רוכשת אותה עבור שניהם.

 

יש לך שאלה?

פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים
פורום הסכם ממון


לפיכך הגיע בית המשפט למסקנה כי התובע אינו זכאי לחלק מדירת המגורים, ודחה את תביעתו. באשר לרכב, כאשר אף האישה לא הכחישה שנרכש גם במימון בעלה, מצא בית המשפט כי הוא שייך להם בחלקים שווים.


נוכח התוצאה שאליה הגיע בית המשפט, הוא חייב את הגבר לשלם לאישה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20 אלף שקל.

 

תמ"ש 44630-04-13