האם מעצב ואמן ידוע, חתן פרס ישראל, הפר את זכותו המוסרית של צלם עיתונות, אף הוא חתן פרס ישראל, כאשר יצר כרזות שבהן שילב את הצילום ההיסטורי המפורסם של סאדאת מנופף בידו לשלום מבלי לתת קרדיט לצלם? לאחרונה דן בית המשפט המחוזי בסוגיה, וקבע כי אמנם זכות היוצרים לא הופרה, שכן היא שייכת ללשכת העיתונות הממשלתית והנתבע רכש אותה כדין, אך הוא חטא בכך שלא בירר מי הצלם ונתן לו קרדיט ראוי. מאחר שלתובע לא נגרם נזק כספי מההפרה, והנתבע אף פעל לתקן את הטעות אם כי לא במידה מספקת לטעם בית המשפט, הוא חויב לשלם פיצויים בסך של 25 אלף שקלים, בתוספת 8,000 שקלים עבור הוצאות המשפט.


הצלם, מיכאל צרפתי, היה צלם "במחנה" בשירות קבע כאשר צילם את התמונה ההיסטורית, המנציחה את טקס הפרידה הצבאי בשדה התעופה בן גוריון שנערך לכבוד אנואר סאדאת, נשיא מצרים, בסיום ביקורו בישראל בשנת 1977. הצילום לכד את הרגע שבו סאדאת נופף לשלום בידו, והפך לאחד הצילומים המוכרים מאותו ביקור.


הנתבע, דוד טרטקובר, יצר שתי כרזות מפורסמות המשלבות את הצילום, אחת בחלוף עשר שנים מביקור סאדאת בארץ והשנייה כעבור 30 שנים.


הנתבע היה צריך לברר מיהו הצלם ולתת לו קרדיט כראוי


התובע טען כי זכותו המוסרית הופרה ארבע פעמים: שתי הכרזות פורסמו בספר המסכם את שנות יצירתו של טרטקובר מבלי להזכיר את שמו, וכן פורסמו באתר האינטרנט שלו ללא מתן קרדיט, אם כי אחת מהן הוסרה מהאתר וניתן לו קרדיט עבור הכרזה השנייה לאחר שפנה אל הנתבע. לפיכך הוא דרש פיצויים בסכום של 100 אלף שקלים.


הנתבע טען כי הוא "מפר תמים", כי רכש את התמונה כדין מלשכת העיתונות הממשלתית וכי מכל מקום מדובר בכל היותר בהפרה אחת של הזכות המוסרית ולא בארבע הפרות שונות.


השופט ציין בפסק דינו כי גם בצילומים תיעודיים דוגמת התמונה המדוברת, ואף שזכויות היוצרים בגינה שייכות למדינה כטענת הנתבע, על פי חוק זכויות יוצרים לצלם עדיין יש זכות מוסרית שאינה נשללת מעצם העובדה שזכויות היוצרים אינן שלו.


לאור זאת, אמנם רכישת התמונה בוצעה כדין מלשכת העיתונות הממשלתית, אך הנתבע חטא בכך שלא בירר מי עומד מאחוריה כדי לתת לו קרדיט ראוי, וגם אחרי שידע מיהו הצלם הספציפי לפחות ממועד פנייתו של הצלם אליו בשנת 1998, הוא עדיין לא הזכיר את שמו כנדרש. נוסף על כך, טענה של "מפר תמים" אינה פוטרת אותו מאחריות בנסיבות המקרה.


עם זאת, השופט התייחס להפרה כאל מסכת אחת מתמשכת, ואף קבע כי לתובע לא נגרם נזק כספי מההפרה וכי הנתבע פעל לתקן במידת מה את ההפרה, אם כי מאוחר מדיי ולא באופן מספק. לפיכך קבע שסכום הפיצוי יהיה מתון, וחייב את הנתבע ב-25 אלף שקלים וכן ב-8,000 שקלים עבור הוצאות המשפט.


ת"א 19114-08-13